שארית יוסף מ

גדול מהם שומעין בין ללוה בין למלוה לדון בפני הגדול כאוקימתא דרב פפא עד כאן לשונו הרי שאף אם היו הם גם כן מומחין הואיל ויש בה מר ועוד שאר גדולים מהראשים בחכמה שיכולים הקצבים לומר נדון בפני הגדול. וכ"ש שהראשים נוגעין בדבר. וגדולה מזו כתב ר' יוסף קולון בשורש אחד בשם שלשה עמודי עולם שהם הר"י ור"ש משאנץ ור"י מפארי"ש שאפי' אם רק הדבר נוגע לגדולי העיר ופרנסים שאין לדון בעירם אף כי גם צד השני מיושבי עיר ואף על ידי הסתלקות בי תרי דמסתמא משתמע מילייהו דפרנסים עד כאן לשונו ק"ו ב"ב של קל וחומר שכל הקהל נוגעים בדבר הריוח וגם הדיינים שאין לדון אותם בע"כ וגם לא על ידי סילוק כנ"ל. ועוד בזה לא שייך סילוק הואיל והוא ענין קבוע לכל שנה ושנה כמו שכתב הטור ח"מ (סי' ז') בשם הרא"ש שבענין מס הואיל ונוהג לעולם אין שייך סילוק. ובאם הק"ק יתלו עניינים במנהג לומר שהתקינו ביניהם שדייני העיר ידונו על עניני המסים כמו שכ' הטור גם כן לשם שדיניהם דין דהוה כמו קבלו עלייהו קרוב או פסול עד כאן לשונו מכל מקום חדא שאין זה הענין סתם מסים רק חילוק שכירות מהשר מי שישכור ואין תקנת סתם מסים כולל ענין זה. ועוד יש לחלק ולדקדק בלשון שכתב הטור דהוה כקבלו עלייהו קרוב או פסול כו' וידוע שבקבלו עלייהו קרוב או פסול אינו מועיל אלא בפסול א' כגון קבל עליו האב שפסול להעיד וקבלו שיהא כשר כעד אחד אבל קבל עליו שיהא עדות האב כתרי כשרים אינו עדות ויכול לחזור. ואם כן בנדון דידן אף אם הוא כקבלו פסול מ"מ בכאן הוה כקבלו כתרי חדא דנוגעים בענין ועוד שיש שם מומחה וגדול הדור דאף אם אינן נוגעים הדין נותן לדון בפניו כנ"ל וא"כ הוה כקבל אבא כתרי וק"ל דיכול לחזור. ועוד דאדעתא דהכי לא קבלו ולא נתקנה התקנה לפי הנראה רק שמשמע בטור ח"מ שהמנהג במסים ובכל ענין אפי' פסול א"כ שנים כשרים שהרי כשדנים אותן הנוגעים א"כ כלם פסולים והוו כקבלם כתרי כשרים וק"ל. אבל אין זה מסים. ואין כאן מנהג לדון בפסולים ועוד שהדין עצמו תמוה לרבים לירד לדין בענין שלפי הנר' הוא פשוט ומיחזי כשיקרא שירויחו הם מהם בעל כרחם ולא יהא אלא אונאה שחוזר הריוח: יב) שאלה אחד שקבל מזוגתו נכסי מלוג סך גדול ובתנאי זה נתנה הכל ליד בעלה שיכתוב שטר שאף אם תמות היא בחייו ויקח אשה אחרת ויהיו לו בנים ממנה מ"מ יקחו בניה בראש אחר מותו ה' אלפים ונתן על זה שטר שחייב לבניה שיהיו לה בשעת מותו סך ה' אלפים לשלם שעה אחת לפני מיתתו. ושאל השואל אם זכו הבנים הנולדים לפי שלא היו בעולם בשעת שזיכה להן. ועוד שאל אם יכול למכור קרקעותיו ולא יטרוף אותו בעל מוציא השטר הואיל ואין החיוב באה לגבות מחיים עכ"ל: גרסינן פ' מי שמת (דף קמ"ב) אמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה. לכשתלד קנה. ורב הונא אמר אף לכשתלד לא קנה. ורב ששת אמר זה וזה קנה. ופסק הטור ח"מ (סי' ר"י) המזכה לעובר לא קנה וכתב הרמ"א אפי' אמר לכשיולד לא קנה אבל ר"ח אומר שאם אומר לכשיולד קנה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל. הרי שר"ח בעל התוס' והרא"ש והטור מביאם בסוף פסקו דלכשיולד קנה ונדון דידן הואיל וכתוב בשטר שלכשימות יקחו ה' אלפים ובאותו זמן הם בעולם הוה