שארית יוסף לט

כתב וכן נמי בע"א כנסכא דר' אבא כו' דמשמע דוקא כנסכא דר"א דפי' דגזלן הוא או שהעד לא זז ממנו ולא היה יכול לומר החזרתי אבל בנדון דידן אין העד טוען רק בפני הודה שחייב לו ר' זוז יכול לטעון פרעתי אחר כך אם אינו בתוך זמנו. או י"ל שלכך פסק הרא"ש שחייב לפי שטען אפשר שפרעתי וכל שאומר אפשר שפרעתי חייב לשלם ושכנגדו אינו צריך אפילו שבועה כמבואר בטור ח"מ (סי' ע"ה) וזה אין צריך פנים. ומה שהיה צריך הרא"ש להאריך ולבאר מי שאינו יכול לישבע משלם הלא כשטוען אפשר שפרעתי חייב דהוה ליה לידע י"ל דלכך הוה צריך לזה האריכות דשמא דוקא כשאומר שיודע בודאי שלוה ואף כשטוען שמא פרע חייב אבל כשטוען שספק אם לוה שמא באפשר פרעתי ג"כ נאמן. לכך האריך לבאר שספק ליה בכאן אינו כלום הואיל והעד מעיד שלוה ואינו יכול לישבע כנגדו שאיגו יודע לכן משלם מתוך שאי"ל וק"ל. אבל נדון דידן שאמר אם הייתי חייב לך אז שלמתי י"ל דהוה כאומר ודאי שלמתי לך. ונוכל לפרשו שלמתי לך אחר ההודאה. ועוד הלא בתשובת הרא"ש הכחיש העד הלוה לגמרי שהרי טען שלא נזכר שנתן לו היריעה מעולם והעד הכחישו י"ל שהוחזק כפרן אבל בכאן אמר הלוה החוב אינו ידוע לי ואולי ר"ל כי פרעתיו כמו שרמזתי לעיל בקצת ראיה מר"ת אולי בזה מודה הרא"ש הנ"ל ואף אם נאמר הרמב"ם והרא"ש סוברי' שחייב מי יוציא ממון הואיל והרמב"ן והרשב"א פליגי והביאו מילי דהרמב"ם ודחו דבריו ופסק כל אחד הדין על מעשה שבא ומעשה רב. ועוד דמעשה של הרא"ש הנ"ל לא טען פרעתי קודם שבא העד אלא אחר שהכחישו העד על שאמר לא לויתי שאז ב' מחייבים ממון לכן ע"א מחייב שבועה אבל בנדון דידן טען קודם שבא העד וכזה אין ב' מחייבים ממון וגם כן אין עד מחייבו שבועה ואף כי הרמב"ן סימן צ' הנ"ל כתב שאין חילוק בין בא העד קודם או אח"כ זהו י"ל שמדבר דוקא כשלא זז העד מן הלוה כאשר נראה מתוך התשובה שמדבר בזה אבל כשהעד אינו אצלו יש לחלק כשטען מקודם פרעתי יש להאמינו הואיל ולא הוחזק כפרן ויש לו מגו דפרעתי אח"כ גם כן הנלע"ד כתבתי. וכל זה כשהעד מעיד שיודע בודאי שחייב לו אבל השאילה הנ"ל באה בזה הלשון שהודה לו שחייב והודאה בפני עד אחד צריך להיות באתה עד ובפניו אבל שלא בפניו אינו כלום וגם בפניו דוקא באתה עד וגם בזה פליג בעל המאור בחשן המשפט (סימן ל"ב) ובסימן פ"א אבל האלפסי והרא"ש חולקים כמו שמבואר סי' פ"א בחשן המשפט: יא) שאלה מענין הקצבים העניים שיש להם מריבה וקטטה עם הק"ק שהק"ק שכרו המס בסך מהשר והם מרויחים בשכירות וקצבים רוצים להושיב ערבות עשירים לק"ק ליתן לשר כמו ששכרו הק"ק כדי שיקל עליהם המס ההוא וטוענים למה הק"ק רוצים ליקח את שלנו להיות מרויחים וליקח ממנו. וגם העניים אינם רוצים לדון לפני הראשים רק לדון חוץ לעיר כי כל הק"ק נוגעים בדבר עכ"ל השאילה: תשובה לפי עניות דעתי הפליגו והפריזו ק"ק על המידה כי לפי הנ"ל אין צריך פנים הואיל ונוגעים דאף אם לא היו נוגעים בדבר ויש גדול מומחה בעיר יש לדון בפניו שהרי כתב בנמוקי יוסף וז"ל פרק זה בורר דף רס"ז ועוד כתבו אחרונים ז"ל נקיטין דכל היכא דאיכא מומחין ויש בעיר