שארית יוסף לח

ולידע אמיתות הדבר אחר כמה ימים חזרו לדון לפני הדיינים שאלו הדיינים אם הביאו לו הפנקס ואמר כבר שלחתי ומפני האונס לא הביאו. וראובן שואל שיפסקו דינו. ומקצת הדיינים רצו לחייבו לשמעון שבועה שאינו יודע שניתן לו יריעה זו מעולם ואם יזכור להבא שניתנה לו שיפרע דמים לראובן. והיה לשם תלמיד אחד ואמר שבועה כזו לא שמענו מעולם. ושורת הדין הוא שישבע שמעון להכחיש העד להד"ם וכיון שאינו יכול לישבע שבועה זו שהרי מסופק בדבר ישלם. ואחד מן הדיינים חרה לו עליו שהשיב התלמיד לסתור את הדין. יורינו רבינו לדין. ואם התלמיד עשה כהוגן הדין עם התלמיד כההוא דאמר רבא מנה לי בידך והלה אמר אין לך בידי אלא נ' ונ' איני יודע מתוך שלא יכול לישבע משלם הרי מודה מקצת שאינו יכול לישבע וכן נמי בעד אחד כנסכא דר' אבא כל היכא דאינו יכול לישבע להכחיש העד חייב לשלם וכהוגן עשה התלמיד כו' עד כאן לשון התשובות. והתלמידים אחרים מפקפקים בראי' הזאת ואומרים שאינה דומה לנדון דידן. לכן אל יהא למשא להשיב כי תורה היא כו'. עכ"ל השאלות: הנה בדין לא לויתי ובא עד והעיד שלוה וחוזר הלוה ואמר פרעתי נתחבטו בו ראשונים ואחרונים הרמב"ם כתב דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע להכחיש העד משלם כמו בנסכא דר' אבא כמו שמביאו הטור ח"מ (סי' ע"ה) וגם הרא"ש הנ"ל. אבל הרמב"ן (סי' נ') וגם הב"י הביא תשובת רשב"א (סי' ע"ה דף צ"ו) שסוברים דשלא לויתי ובא עד שלוה וחזר ואמר פרעתי נאמן בשבועה. והאריכו בתשובותם ובורר טענה דדין זה העיקר מחמת דאמר שמואל כל מקום ששנים מחייבים ממון עד מחייבו שבועה. ופירשו דווקא בשנים מחייבים בלא טענות הלוה אבל בכאן אם לא טען הלוה לא לויתי רק שנים העידו שלוה יכול הלוה לומר פרעתי כי המלוה בעדים אין צריך לפורעו בעדים גם העד אינו מחייבו שבועה אף כי בכאן מחייבין ממון הוא בא מכח טענת הלוה שכפר וטען לא לויתי ולא מכח עדותם לבד בכאן אין עד מחייבו שבועה דאורייתא ובשבועה היסת לא אמרינן מי שאינו יכול לישבע משלם וכן סובר הריב"ש (סימן שכ"ב) ומפני שהרמב"ן והרשב"א והריב"ש האריכו הרבה נלאיתי לכתוב רק יעיין מר לשם ותמצא מבואר היטב. והנה גם כשאמר בודאי לא לויתי ומכחישו העד אינ' פלוגתא דרבוות' ובתראי שאומרי' שאינו מחייב ק"ו כשאומר החוב זה אינו ידוע לי שיש לפרשו שר"ל פרעתי מי יוציא ממון מספק שהרי הלשון הזה של החוב אינו ידוע לי הוה כמו איני חייב לך שמשמעותי' לא לויתי ומשמעותי' פרעתי כמו שמשמע מדברי ר"ת והמרדכי מביאו ריש ב"מ (דף קל"ד ע"ב) וכן בהג"ה באשיר"י כמעט בסגנון זה וז"ל המרדכי וא"כ אדם הטוען כו' עד והלה אומר איני חייב לך על הדיינים לחקור האיך אינו חייב לו אם פרע לו או אם לא לוה כו' הרי בפירוש שיש במשמע ג"כ שפרע. ועוד י"ל שגם הרמב"ם והרא"ש בתשובת הנ"ל אף כי סבירא להו דמחויב שבועה היינו דווקא כשאין ללוה לומר פרעתי אח"כ שהרי הרב המגיד מפרש הא דנסכ' דר' אבא דוקא כשהעד לא זז ממנו דאל"כ הוא נאמן לומר החזרתיו לו או מטעם דגזלן הוא ואין נאמן לומר החזרתי אבל אחר נאמן אם לא שיעיד העד שעדיין בידו כל זה פי' הרב המגיד פ"ד מה' טוען ונטען. וגם כן יש לדקדק מתשובת הרא"ש הנ"ל שהרי