שארית יוסף לב

שותפות לא מעלה ולא מוריד לענין גניבה וא"כ מה שמחייב הירושלמי ליתן היינו מחמת שכשאח אחד גונב ולא חלקו אף כי אינם לשם אצלו בשעת גניבה הם וממונם בסכנה והואיל והוא הכניסם עמו בסכנה חייב ליתן גם כן הריוח ולומד מכאן דה"ה שנים שאינם שותפים רק הולכים יחד וגנב אחד השני ג"כ בסכנה כמו הגנב כמו שפירש"י על פסוק גם עתה כדבריכם כן הוא י' שגנב אחד מהם כלם נתפשים. לכן חייב ג"כ ליתן לחבירו שהלך עמו וה"ה בנדון דידן שידע שעיקר הסכנה של הודאות הגנב על הבעל בית והבעל בית בסכנה וק"ל. ועוד אי לא מסתפינא מפני פסק מהרא"י הנ"ל הייתי פוסק כראב"ן נגד רבי אבי העזרי אף להוציא כי הראב"ן פסק הלכה למעשה ומעשה רב כדאמרינן בהרבה מקומות בתלמוד מר דיינא הוא ינחות לעומקא דדינא אבל רבי אבי העזרי לא פסק רק לא נראה לו. ועוד שהוא מרגלא בפומיה דאנשי שהריוח לאמצע ויש לומר שאדעתא דהכי קנאה והוה כזכיה כן נראה לי. ולפחות הוה תכף ספק בדין קודם שקנאה ואם כן הוה התפיסה של קונה לאחר שנולד הספק דלא מהני תפיסה כדאמרינן גבי ספק בכור תקפו כהן מוציאין אותו מידו הואיל ונולד הספק קודם שתפס. מכל הני טעמי ובפרט הואיל והאשה אמרה לזכות והוא השיב אפשר ואשוה עם בעלך דהוה כזכי' לכולי עלמא נראה לי דחייב ליתן לו החצי הנלע"ד כתבתי. נאם יוסף: ח) שאלה אחד שהיו לו שני בנים ושלשה בנות והשיא בנותיו ונתן לכל אחת שטר חצי זכר ומשמעות השטר שנתחייב לה אלף זהובים הגריים בתנאי שאם יתרצו בניו שיהיו בשעת פטירתו ליתן לבת כחצי חלק זכר מלבד קרקעות וספרים בזה יהיה נפרע החוב של אלף זהובים והברירה ביד בניי והנה נתהוה שב' בנים הנ"ל קנו מאחותם בת האחת שטר שלה בחיי אביהן והבת עם בעלה מכרו השטר בכתיבה ובמסירה דהיינו במסירת השטר וכתבו לאחיו הנ"ל קנו לכם איהו וכל שעבודיה ובקנין סודר וגם אביהן היה במעמד וקבל ק"ס שבכל אופן שנתחייב לבת מחייב עצמו לבנים יתר על חלק ירושתם. והנה עיקר השאילה כשיבא שעת פטירת אביהן אם האחין יכולין לומר הואיל והבריר' בידינו נשלם שטר להבת זו שקנינו סך החוב אלף זהובים ולשאר הבנות כחלק חצי זכר מן הנשאר. או אם הבנות יכולים לומר לא עדיפת מינה וידוע שלא הייתם נותנין לה רק חלק חצי זכר ובאם תחזיקו שטרות אלו בחוב שלנו גם כן תשלמו וגם עיקר השטר הוא על מנת ליתן המועט והסך שנכתב רק בשביל הדין שאי אפשר לזכות דשב"ל אלא על ידי החוב וא"כ השטר כאלו ניתן אדעתא דחלק חצי זכר והבנים טוענים הלא אבינו ידע ונתרצה שהשטר יהיה בידינו וידע שבודאי אנו נברור ליתן הסך כדי שניקח לנו וקק"ס באותו זמן אם כן תקנה לנו האלף זהובים. עד כאן לשון עיקר טענותיהם והשאר להג הרבה ויגיעת בשר: תשובה נראה לי שהדין עם הבנים דגרסינן בכתובות פרק הכותב (דף פ"ה) קריבתה דרב נחמן זבנתה כתובתה בטובת הנאה איגרשה ושכיבא אתו קתבעי לה לברתה. אמר רב נחמן ליכא דליסבי' לה עיצה תיזול ותיחול כתוב' דאמה לגבי אבוה ותירתיה מיניה שמעה ואזלא ואחילתה כו' וכתב הרא"ש באשיר"י דף ך' רש"י פי' שתבע הלוקח את הבת לדין שבא לגבות כתובת אמה מאביה ואין הלשון משמע כן דמה לו ללוקח