שארית יוסף כט

האלמנה על כתובה הנכסים בחזקת היורשים ואין נקרא ראוי ליבם ונדון דידן לא נשבעה על כתובה והיה מוחזק לבת והבעל יורש ומה שטוענת שבעלה ירש ב' חלקים הוא על שני דרכים אם אמו לא נשבעה על כתובתה אז הכל בחזקת האב ואין לאם ליטול כתובתה ויורש ב' חלקים כמבואר בפי' בתשובת הרא"ש והטור ח"מ מביאו סי' רע"ח) וגם בטור אבן העזר (סי' ק"ה) וז"ל וששאלת ראובן שמת והניח אלמנה ובנים והאלמנה מתה קודם שנשבעה על כתובתה אם יש לבכור פי שנים ותו' תשובה כל זמן שלא נשבעה על כתובתה ולא הגביהו ב"ד כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה כו' ויש בה דין בכור עכ"ל. אבל אם נשבעה על כתובתה אין הבכור נוטל שני חלקים בירושת האם ומה שכתבתי אף שהיה שעבוד כתובה על הירושה מ"מ אינו מקרי ראוי ויורש ב' חלקים אל תטעה להקשות מת' הר"ם והמרדכי מביאה פ' נערה בכתובות וז"ל אלמנה שמת חמיה קודם בעלה שאין להגבות כתובה מנכסי חמיה מחלק ירושת בעלה אפי' היה מותר דכיון דהניח האלמנה כל נכסי בעלה הווין ראוין לבעלה ואין האשה גובה כתובה בראוי עכ"ל. אלמא משום שיש על הנכסים שעבוד כתובה נקרא ראוי. וא"כ למה אמרנו שהבכור נוטל פי שנים הלא היו על הנכסים שעבוד כתובה ואין הבכור נוטל בראוי כי בשעה שהיה מת אביו היה משועבד לכתובת אמו. חדא כי כבר לעיל תי'. ועוד כי קושיא זו טעות גמור כי מה שאין בכור נוטל בראוי אין הפשט מה שהוא ראוי לגבי בכור אלא מה שהיה ראוי לאב בזה אינו גובה אבל מה שהוא מוחזק לאב אף אם הוא ראוי לבכור מ"מ גובה שהרי בכור שמת וא"כ הוי ליה נכסי אביו ראויין לו ואעפ"כ יורשין בני הבכור פי שנים באבי אביהם. אבל אשת הבכור אינה נוטלת כתובה מה שהיה ראוי לגבי בכור וכשיש שעבוד כתובת אמו על הנכסים הוי ראוי לגבי ולכן אין אשתו נוטלת בראוי לבעלה. אבל הבכור נוטל פי שנים אף בראוי לו אעפ"י שיש שעבוד כתובת אמו ומתה כי לא היה ראוי לגבי אביו וק"ל. אבל מחובות של אביו אינו נוטל פי שני' כי הם ראויין לאב ולא מוחזקין הואיל ולא היה לו על החובות משכנות ואפילו גבתה האלמנה חובות מ"מ ממ"נ אינו נוטל פ"ש אם יבא מחמת אביו הלא היו חובות בשעת מיתת אביו וכתי' אשר ימצא לו ולא חובות ואם רוצה לירש מהאם שבשעת מיתה כבר היה מצוי שגבתה חובות הלא אינו נוטל מירושת האם ב' חלקים כנ"ל: ומה שטוענת היבמה שיתנו לה נכסי בעלה כי היא אינה רוצה כעת בחליצה וכשתרצה או רוצה לפייסה אין הדין עמה וזה אין צריך פנים. כי היא מחוייבת ליבם או לחלוץ כמו שכ' באגוד' פרק החולץ דף פ"ג וז"ל שם כפי דודתו של ר' מנחם ליתן ממון כדי לחלוץ ואף כי היתה זקנה כו'. ואם היא ממאנת בחליצה הוא על ב' דרכים אם ממאנ' שנחשב לה לגנאי וקשה עליה להיות שפלה ונכנעה לו אז דינה כמורדת דיהבינן לה מה שהכניסה. אבל אי ידעינן שהיא עושה הכל בשביל ממון כדי לעכב בידה ולכך אינה רוצה לחלוץ אז אין נותנים כלום וכל זה מבואר בהדיא בתרומת הדשן (סימן ר"ך) לכן אין לי צורך להאריך בראיות ולהטעים הדין הואיל ומבורר שם בראיות ממש כשאלתנו. ואם תתרצה בחליצה אז תקנות הקהלות לחלוק לה בנכסים אם אין חצי נכסי עזבון מגיעין ליותר מכדי כתובה. ומה שטוענת שיש לה שטר חליצה הלא כתוב בו כתקנת קהלות שו"ם ותקנות