שארית יוסף כז

ואם כן שמא בנדון דידן נמי נאמר אף אם יפטור האח והאם הערב יתחייב הקנס. י"ל שאין הנדון דומה לראיה כי הרשב"א מדבר בדין אסמכתא ולשם יש טעם לחלק בין הערב והשואל כי אף אם הוא פטור מכח דהוה אסמכתא הערב חייב כי כל ערב אסמכתא ואעפ"כ משועבד אבל בנדון דידן שאנו פוטרים את האם והאח מטעם שאין בידם ומטעם אונס הטעם ההוא שייך ג"כ לפטור הערב כי אדעתא דאונס לא נעשה ערב וק"ל מצורף לזה שעוד אונס אחר בנדון דידן כמבואר בטענה ראשונה שקודם שנעשה ק"ס של כמר וייבל נעשה החיתון ביערסלוב ע' פרסאות ממקום של וייבל ואין לך אונס גדול מזה וגם בטעות גמור נעשה הק"ס כי נתבטל הכח שנתנה לו אמו ובאם היה כמר וייבל יודע אשר נעשה לא היה עושה הק"ס והוה קרוב למה שפסק הרא"ש באחד שקבל ק"ס על שידוך ונשתמד' אחות' ופטר את החתן מטעם שאומדין דעתו שלא היה עוש' ולא אמרי' איבעי' ליה לאתנויי' ק"ו בכאן שאנן סהדי אם היה כמר וייבל יודע שאחותו עשתה חיתון שלא היה עושה שום דבר וא"כ לפענ"ד האם והאח והערב פטורים רק שאני לא דנתי אלא בין כמר וייבל ובין אמו שאין לכמר וייבל על אמו לא דין ולא דברים: נאם הצעיר יוסף כהן. ה) נשאלתי כמעט כמעשה הנ"ל והוא כי אחד שלח בנו למצוא זיווג לבתו וצוה לו כשתמצא איזה שיהא הגון בעיניך שלח לי ציר מיוחד מקודם והבן שינה והגיד איך שהכל בכחו ונתרצה לכתוב שאביו יתן סך זה לבתו לזמן קבוע ובקנס וק"ס והעמיד ערב כמנהג. וכשמוע אביו חרה לו ומיאן בדבר מכל וכל. והבן צועק ואומר אמרתי בלבי שודאי יתרצה אבי ועתה מה לי לעשות אנוס אני ואין לי כח והרשאה מאבי שאוכל לתבוע את אבי. וצד שכנגדו צווח מה לי לאביך אתה נקשרת כנגדי בקנס ובחרם וגם העמדת ערב. ע"כ טענות ותשובות של שאילה: והנה לפטור האב אין צריך פנים אף אם עשאו שליח הלא שינה בשליחות כמו שכתב הטור ח"מ (סי' קפ"ב) וז"ל עבר השליח ע"ד משלחו לא עשה ולא כלום. וחילק הרמב"ם דוקא כשהודיע שהוא שליח כו' עד אם נמצא שעבר ע"ד משלחו בטל המקח ויחזיר וגם אח"כ מביא תשובות הרא"ש שמסכים לדברי הרמב"ם, הרי בהדיא כשהודיע שהוא שליח בטל אעפ"י שמשך שהרי כתב שיחזיר דהוה כקנין סודר של נדון דידן וכאן מובן מעצמו שהוא שליח שהרי כתוב בתנאים שהאב יתן הנדן וגם הוא משדך הבת ולא עצמו. וגם מתוך תשובה זו מוכח שהשליח פטור שהרי המקח בטל אע"ג דאמרינן פ' גט פשוט מעשה בההיא איתתא דיהבה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא אזלי וזבין לה שלא באחריות אתת לקמיה דרב נחמן אמר מצי למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי זיל זבין מיניה שלא באחריות והדר זבן לה באחריות עכ"ל הגמר'. וא"כ נאמר שהשליח יתקן בכאן גם כן. ליתא שהרי הראב"ד פי' ומחלק דוקא כשהמשלח רוצה לקיים המעשה כו' אבל כשהמשלח מבטל המעשה אין השליח צריך לתקן. ועוד הרי הר"ן מפרש דההיא עובדא מיירי שלא הודיע שהוא שליח וא"כ ק"ס לפי הנר' כמשיכת המקח והואיל וזה בטל בטל נמי זה. ואין לפקפק ולומר שהבן אין צריך הרשאה מאביו כי ידו כידו חדא שכשאינו על שלחן אביו הרי הוא כאיש אחר