שארית יוסף כו

והוא תלוי ביד אחרים כגון האומר קנה לי יין במקום פלוני וכיוצא בזה ואם לאו תתחייב לי כך וכך אסמכתא היא דלא גמר ומקנה דשמא לא ימכרו לו המוכרים לפיכך לא גמר ומקנה אפילו לא גזים עכ"ל. והנה הלא התחייב עצמו ומה בכך אם אינו בידו הלא יכול לחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם כנ"ל אלא ע"כ אנו צריכים לחלק דאיכא חילוק בין דבר שיכול לבא מיד לידו בקל ובין דבר שאין מצוי לבא לידו מן המוכרים אף כי נמצאים מוכרים רבים וכ"ש נדון דידן שאין בידו ממילא ולא יבא לידו לעולם שאין חייב אפי' ע"י שהתחייב עצמו ושעבד עצמו. ואין לומר שזה מדבר בלא קניין ולכן הוא אסמכתא כשאינו בידו אבל בנדון דידן דהוה בק"ס קני אין לומר כן. חדא שכל דברי הרמב"ם מדברים בקנין השייך בכל הדברים ור"י קאי עליו ומחלק בין בידו משמע דקאי ג"כ על קנין ועוד קנין שאינו בב"ד חשוב לגבי קנס אינו מעלה ואינו מוריד. וא"ת הלא קנס שדוכין גובין כמו שכתב הרא"ש כלל ל"ד והמרדכי ורוב הפוסקים מ"מ נוכל לומר שמדברים במי שבידו כגון האב אבל במה שאין בידו לא ר"ל הואיל ואין יכול לבא לידו כנדון דידן לא: וגם מאי טעמא גובין קנס זה דהוה כדמי בושת וכאן האם אינה עושה הבושת ולא כמר וייבל רק בתה והיא לא קבלה עליה כלום. ועוד בר מן דין אף אם נאמר שיכולה להקנות או להתחייב האם עצמה לזווג הבת או ליתן הקנס אפי' הכי פטורה מטעם אונס והראיה שכתב רשב"א סימן תשע"א וז"ל נשאל ראובן שדך בת בתו לבן שמעון וחייב עצמו לתת לו דבר ידוע ובקנס ונשבע להשלים תנאו לזמן פלוני ולאחר זמן עמד וטען כי בת בתו אינה רוצה בבן שמעון. והשיב שהדין עמו לפי שהוא אונס גמור אם לא רצתה בת בתו בבן שמעון ומאי הוה ליה למיעבד ואין לך אונס גדול מזה. ואפילו יכול לפייסה במעות ואפילו התנה שאם תסרב שיפייסנה כדאמרינן בגטין אטו תרקבי דדינרי בעי למיתן לה. ולא תשיבני שהיה לו להתנות שאם תסרב הבת שיהא פטור לא היא דאונס דלא שכיח היא דכל הבנות מתרצות למי שירצה האח או הקרובים ואפילו שכיח ולא שכיח כמת או חולה לית ליה לאתנויי ויש טענות אונס כו' עכ"ל. הרי בפי' בנדון דידן שהאם וכמר וייבל פטור מקנס. וכן כתב ריב"ש סי' ר"ן שכל שאין בידו פטור מקנס באותו שיקבל עליו לכוף בנו שירצה במכר קרקע ואף כי זה אינו כ"כ ראיה שאינו מדבר בקנס שדוכין מכל מקום הרי כתב סי' תצ"ו וז"ל ומכל מקום אף אם היתה הפשר' בדרך זה עדיין ההקנאה שמקנה אני יוסף לבחור בעד הנדוניא אין לה ממשות כלל שהרי מזכיר בה בפירוש שמקנה ונותן לו מה שיש לאשתו ליטול מן הפשרה ואין זה בידו אא"כ היה לו הרשאה מאשתו עכ"ל. הרי בפירוש אעפ"י שהוא דבר שבממון שיכול למלאות משלו ק"ו לנדון דידן שגוף הענין דהיינו הזיווג אין בידו כלל וק"ל, ואם יאמר האומר אף אם נפטרה האם והאח מ"מ מי יפטר הערבים שהרי מצינו שאף אם הב"ח פטור הערב חייב כמו שכתב הרשב"א סי' אלף ונ' שאלה ראובן השאיל חפץ לשמעון על מנת כו' והוי אסמכתא כו' ולוי נעשה ערב בקנין כו' שמעון פטור ולוי חייב כו' אעפ"י שאמרינן אין נפרעין מן הערב תחלה דאלמא אין הערב משתעבד בדאיכא לוה לא היא דדוקא כל שערב ולוה מתחייבין אין נפרעין מן הערב תחלה אבל זה הרי חייב עצמו במה שלא היה השואל חייב וכאות' שאמרו תן מנה לפלוני ואקדש אני לך שמקודשת מדין ערב עכ"ל.