שארית יוסף כד

אצלו ורוצה לחזור אין בדבריו כלום כו'. הרי בהדיא דאי לאו הכי באם מתחלה היה רוצה לזכות היה הרשות בידו אף כי יתומה היא דהיינו צדקה ואף אם נדמה צדקה להקדש ואם כן חמור ממתנת עניים וכתב האלפסי בפ"ק דב"מ (דף ס' ע"ב) וכן נ"י מביא' דכן סובר הרנב"ר דמטלטלי דפקדון דאי תבע מיני' יהב ליה יכול להקדיש דפקדון כל היכי דאית' ברשותא דמרה איתא עכ"ל. א"כ לפי זה לפום ריהטא משמע שיכול להקדיש אם נאמר דצדקה שלנו הוה דינא כהקדש. מ"מ נ"ל להוכיח מיני' וביה דנדון דידן לא היה יכול להקדיש שהרי האלפסי תלה הדבר דאי תבע מיני' יהיב לי' ועוד תלה הדבר דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמר' אית' ובנדון דידן לית' תרווייהו חדא אי תבע מיניה באותו זמן לא יהיב ליה דלא עדיף כמר יודל מרבא דאמר אי שלחי לי לא אתי'. ועוד דווקא פקדון מטלטלין שאסור להשתמש בהו ולא ניתנו להוציאם בודאי כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא אבל בנדון דידן היה הפקדון מעות שמותר למפקיד להוציאם כמו שפסק המרדכי פרק המפקיד (דף קל"ו ע"ד) בשם ר"י הלוי דהמפקיד מעות אצל חבירו בארנקי ואינו קשור קשר משונה מותר הנפקד להשתמש בהן דק"ל כר' יודא כו' וא"כ לא שייך בהו כל היכא דאיתא ברשותא דמר' איתא דמטעם זה אין שייך להקדיש מלוה ולכך נקט הרנב"ר מטלטלי דפקדון ולא מעות ואף כי יש לפקפק ולדקדק מדברי האלפסי שכתב מלוה היכא דכפרי' משמע אבל לא כפרי' אף כי לא יהב ליה יכול להקדיש מ"מ אין הנדון דומה לראיה דהתם יכול להקדיש הואיל והקדישה מחיים שעודן ברשותו אבל נדון דידן לא הקדישן אלא ליתנם להקדש לאחר מותן וא"כ לא חל הצואה אלא עם יציאת הנפש ובאותו זמן פקע כחו וקמו ביד כמר יודל כי זכה מן ההפקר. ויש לי להביא ראיה קצת דכשמת פקע ליה דהטעם דלא אמרינן ביה מצוה לקיים דברי המת כת' המרדכי כי הטעם דווקא יורשין שזכו מכח המת כופין לקיים דברי המת אבל לעיל גבי איסור כשמת לא כפינן לרבא לקד"ה משום דכשמת הוה רבא יורש וזוכה מן ההפקר כאלו מצא מציאה ולא זכה רבא מכח המת עכ"ל. א"כ משמע דתיכף כשמת פקע כחו וא"כ האיך יכול לומר שיהא להקדש ויתחיל ההקדש לאחר מיתה. ואהו' ואף כי יש עוד לפקפק בדברים אילו אעפ"כ קצרתי הואיל ולא היו דברי מ"כ אלי אבל גם הם שלא לצורך כי לדעתי דברי הבל הם. והנה בזה התחלתי ובזה אסיים למ"כ לכתוב לית דין צריך בשש ושלום ממני יוסף: ד) בפני תבע כמר וייבל את אמו איך שנתנה לו כח לזווג בתה שהיא אחותו לאיש וכן עשה וקשר עצמו בקנס לתת נדן לזמן ידוע לעשות הנישואין והעמיד ג"כ ערב שתקיים מה שנקשר בכחה. ואמו השיבה שתי אמתלאות חדא שכבר נשדכה הבת לבן זוגה ע"י אחי בתה הגדול קודם שגמרת אתה. ושנית שבתי אינה רוצה לשמוע רק למה שעשה אחיה הגדול והיא לא נתנה לך כחה והיא גדולה בת י"ז שנה. והנה כמר וייבל עומד וצווח על אמו לפטור אותו מהקנס של שדוך שעשה בכחה והאם מתרעמת על בנה גדול ועל בתה שעשו זיווג בלתי ידיעתה. והנה ב' אחים הנ"ל לא ידעו זה במעשה אחיו כי היה לערך ע' פרסאות בין המקומות. ופטרתי אמו וממילא יפטר ג"כ וייבל הנ"ל דגרסינן בבא בתרא פ' המוכר את הבית א"ל ארעא ודיקלי חזינן אי אית לי' דיקלי יהב לי' שני דיקלי ואי לית ליה זבין ליה בדיקלי ופי' הרא"ש כדי לעמוד