שארית יוסף כג

וגם מצוה לקיים דברי המת בכאן אינ' הואיל וליתא בירושה כמו שפסקו התוס' (דף קמ"ט) ע"ב. וכמו שפסק המרדכי על מעשה דאיסור גיורת הנ"ל ואעפ"י שכתב האלפס"י (דף רכ"ח) וז"ל פי' והא דאמר רבא מתנות ש"מ כירושה שווינהו רבנן כל היכי דליתא בירושה ליתא במתנה במתנת יורש בלחוד הוא דאקמ' כו' ועיקרא דמילתא דגבי יורש לשון ירושה ומתנה חד טעמא נינהו כו' אבל מתנ' ש"מ למי שאינו יורש ואפי' לגר בעלמא קני דק"ל דברי ש"מ ככתובים כו' והכי שדר רבי' האי גאון זצ"ל עכ"ל. מ"מ הלא למי כל חמדת ישראל הוא מאור עינינו הרא"ש ז"ל שהוא בתראה כתב עליו וז"ל באשיר"י (דף רי"ב ע"ד) אף כי נתלה באילן גדול דברים תמוהים הם דמנ"מ בהא דרב מרי בנו של איסור גיורא הוה מאחר שהיה הורתו שלא בקדושה ואינו ראוי ליורשו מה לי שנתן לבנו או לאחר אי מהני לאדם אחר מהני נמי לרב מרי אין אלו אלא דברי נביאות עכ"ל. הרי בפי' שהרא"ש דוחה דבריו עם טעם רב וסברא גדולה ואין לומר שהרא"ש תמה עליו אבל לא פליג כמו שמצינו באדמון שאמר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי ופסקו כל הפוסקים שאדמון אינו פליג אלא תמה ואף כי ר"ג אמר רואה אני את דברי אדמון פי' ג"כ שאינו פליג אלא שיש לתמוה אין לומר כן שהרי הטור בסי' רנ"ו סעיף קטן א' מביא דברי רב אלפס וכתב ולא נראה לא"א הרא"ש וכן השיג הראב"ד על הרמב"ם שסובר כאלפס ועוד שהרי הטור ח"מ (סימן רנ"ו סעיף קטן ז') מביא תשובות הרא"ש והתשובה הוא בת' הרא"ש כנ"ל ט"ו סי"א שפסק בא' ששכר בית ומת המשכיר ואין לו יורשים וציווה הבית לאחר ופסק להחזיק השוכ' בבית ואף אם הוא פלוגתא ביני רבוות' מנא לן לאפוקי ממונא מכמר יודל המוחזק וגם בתשובות הרמב"ן סי' ס"ט משמע שאין להוציא ממנו כלל ולפחות אין לכתוב על דין כזה לית דין צריך בשש וזיל קרי בי' רב הו' אומר אני דבי רב ודאי לא ידעי והלואי שידע הרב בעצמו והנה שרא לי מר שלע"ד נראה מ"כ טעה בשיקול הדעת מטעם שידוע שמימי אביי ורבא ואילך שנכתבו הדעות אנן בתר בתראי נגררים באשר ידעו מקמאי ולא מסתבר להו ואולי אי שמעי קמאי סברא בתראי הוי הדר' בהו והנה הראב"ד והרא"ש ובנו ר' יעקב בעל הטורים הם בתראי וק"ל, ואף כי כת' מהרא"י בתרומת הדשן (סי' שנ"ב) דחולקין הואיל ופלוגתא דרבוות' מ"מ יש לדקדק מדבריו דאדרבה בנדון דידן אין חולקין שכתב וז"ל ובפלוגתא דרבוות' כה"ג דלא תפיש חד מנייהו חולקין עכ"ל הרי שתלה הטעם כה"ג דלא תפש חד משמע דאם תפס חד כנדון דידן שאין מוציאין מיד כמר יודל ומ"מ במקצת הצואה יש לפקפק מחמת שהוא לצדקה ואמירה לגבוה כמסירה להדיוט אבל הצדקה בזמן הזה הוה מתנת עניים ולא הקדש כמו שכתב הרא"ש כלל י"ג והטור ח"מ מביאו (סי' רי"ג) ע"ש וזה לשונו ששאלת אדם שקנה קרקע אדעתא דהקדש כו' עד והאידנא כל הקדש יש לו דין חולין שאין הקדש עתה לבדק הבית ואינו אלא לצדקה כו' ויש לי ראיה שאפילו במתנת עניים אינו כלום במת שאין לו יורשים כנדון דידן דכתב בטור א"ה שאלה לא"א הרא"ש ז"ל אחר אות' תשובה שהבאתי לעיל והיא בתשובות הרא"ש כלל ט"ו (סי"ג) שנדר ליתומה פלונית ורוצה להחזיק במה שבידו ולא ליתן ליתומה. ופסק הרא"ש שאין לו להחזיק רק יתן ליתומה הואיל ומתחלה נעשה אפטרופוס שלה והיה כוונתו לזכות במה שציותה הגיורי' כדי ליתן ליתומה אלא שעתה נודע לו ונתחדש