שארית יוסף כב

דלא מהני טענת אונס עכ"ל התשו' הרי דוקא כשנכתב שטר חוב מחוייבים הקנס אבל בנדון דידן שאנו כותבין בפי' קנס כי אנו סומכין על שגובין קנס זה אפי' בבבל שייך טענת אונס ופטורים הרי בפי' שפוטרין מכל מה שכתוב בתנאים ועוד אף אם נאמר שמה שכתוב בתנאים האב הקנה לבת ויתחייבו היורשים ליתן מכל מקום השטר חצי זכר אין צריכין ליתן הואיל והאב עדיין לא זיכה לה אלא כתב לה שיתן אחר כך שהרי בהדיא כתב טור ח"מ (סי' רמ"ה) אבל אם אמר אתננה לו אפי' אם קנו מידו לא קנה דקנין דברים הוא ולא מחוייב לקיומי בעל כרחיה והא לא זיכה ולכן לא זכתה וגם ראיה ברורה שהרי כתב מהרי"ו בסימן קמ"ג וז"ל על מי שכתב לאשתו בשעת הקנס שיעשה לה כך וכך לכתובה לבד מלבושיה ובשעת החופה לא עשה לה שטר נראה דלא זכתה האשה ודמיא להא דפרק השולח (דף מ') תנו רבנן עשיתי פלוני עבדי בן חורין הרי הוא בן חורין אעשנו בן חורין רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה אמר רבי יוחנן וכולן בשטר פי' שכתב אחד מאלו לשונות בשטר הרי אעפ"י שכתב אעשנו בן חורין אינו בן חורין וה"ה אתן לו שטר ח"ז ובתשובת מיימוני הביא ספר העיטור דיש מרבותינו שכתבו האומר אתן דבר זה לפלוני לא מהני אפי' בק"ס אע"ג דיש מרבותי דפליגי ואמרי דמהני ק"ס היינו משום דקיבל ק"ס צריך לקיים וליתן מה שקיבל עליו וצריך לעשות כתובה אם הוא בחיים אבל כל זמן שלא נתן לא זכתה האשה עכ"ל התשובות הרי ממש כנדון דידן דאף אם היה בחיים היה מחוייב לעשות וליתן שח"ז מ"מ כל זמן שלא עשה לא זכתה הבת וגם היורשים לא היה מחוייבים לכל היותר רק הקנס ולא הנדן ולא השטר ח"ז ולפי מה שהוכחתי לעיל אינם מחוייבים אפי' הקנס ואף אם נאמר שהתנאים כשטר ומחוייבים בנדן שהוא כמו שזיכה לה האב מ"מ בשח"ז אין לה זכות הואיל ועדין לא זכה רק כתב לעשות וק"ל. ושלום על ישראל ודייניהון: מה שהשבתי על צואה של מת שאין לו יורשים: אשר למרחקים נשמע קולו, ומעשיו גרמו לו הוא אהובי כמהר"ר אברהם גירא י"ץ כו': ג) אהובי ראיתי מה שכתב מר בענין המעות המונח ביד כמ"ר יודל מק"ק לייפניק והמעות הם משל מת שאין לו יורשים וצוה מחמת מיתה ליתן מעותיו אנה ואנה ומקצתם לצדקה וכתב מ"כ וז"ל כמ"ר יודל י"ץ נתבע לפני לדין כו' עד והנה מורי ורבותי לית דין צריך בשש וזיל קרי ביה רב הוא שכמר יודל מוכרח לקיים הצואה עכ"ל. והנה אף כי מ"כ לא כתב אלי רק להאלוף הגאון אבי חרגי מהר"ר יואל י"ץ ולמהר"ר משה שטאוך י"ץ מ"מ אמחול על כבודי ואהיה כנושא ונותן בדבר באשר אפרוש"י מאיסור"א שאני ולאשר חמוץ. כי יש לתמוה על גוף הדין שפסק מ"כ ויותר יש לתמוה על שכתבת' לית דין צריך בשש וזיל קרי ביה רב הוא שהרי תלמוד. ערוך הוא בב"ב פ' מי שמת (דף קמ"ט) ע"א במעשה דאיסור גיורא דאמר רבא היכא ליקני לרב מרי הני זוזי כו' עד ואי במתנה מתנת שכיב מרע כירושה כו'. וכל היכא דליתא בירושה ליתא במתנה הרי בהדיא שאין צואת מי שאין לו יורשים כלום. ואעפ"י שהיה יכול להיות ע"י הודאה כדאמרינן על ההוא מעשה נפק אודיתא מבני איסור. אבל מ"כ כתב וז"ל הביאו הגבאים את הצואה מאושרת שיתנו נכסיו לצדקה. משמע שאין כאן רק צואה ולא הודאה.