שארית יוסף כא

צדקה וכן נאמר בכאן כי זה מפורסם שאינו מצוי זה כזה. ומה שהביא מר מהגמרא כמה גמלי סבא כו' אהובי לא יהא תורתינו הקדושה אלא שיח שלהם שהרי כתוב בתורה והתנחלתם אותם לבניכם ולא אמר והתנחלתם סתם שהיה במשמע אב לבן ובן לאב אלא צריכים אנו לומר שדבר הכתוב בהווה ובאמת אין הספר אומר רוב גמלי סבא אלא כמה רצה לומר שגם זה מצוי אבל שיהא שכיח זה כזה לא ואין לומר שלכך אמר הכתוב והתנחלתם אותם לבניכם בקרקע א"א להיות לבן אלא מאב כי אף אם קנה מכל מקום חוזר ביובל ואין זה אחוזה לכך אמר והתנחלתם אותם לבניכם כי לאב יש לו בירושה. חדא שיכול להיות בנפל לו מאבי אמו ועוד הרי הכתוב מדבר בעבדים כנעניים שהבן יכול לקנות כמו האב וק"ל. והשיב לי הגאון הנ"ל אחר כך שאין לסמוך על דעתו לעת עתה כי מעיין התלמוד אינו בידו בעונותינו הרבים ר"ל שהיה בעת שנשרפו הספרים על ידי שגזרו במדינות לועז בעונש גוף שלא ילמדו התלמוד וספר שמצאו שרפו בעונותינו הרבים: ב) נשאלתי ממדינת מעהרין מק"ק לייפניק על אחד שכתב בתנאים שעשה מצד בתו ובין המיועד להיות חתנו סך נדן וגם ליתן לבתו שטר שיהא משמעתו כחצי חלק זכר קודם הנישואין והגביל זמן הנישואין בקנס סך מה כמנהג ובתוך הזמן נתבקש האב לישיבה של מעלה והחל"י. והחתן תובע מהיורשים שיתנו לבת הנדן ומה שמגיע לחלק חצי זכר. ובני המת טוענים שאינם רוצים ליתן לא חצי ח"ז מפני שהם אומרים שאביהם לא נתן לבת שטר חצי זכר עדיין וגם הנדן אינם רוצים ליתן ולא הקנס כי אביהם אנוס ואין לך אונס גדול ממיתת בר מינן. ואין אנו מחויבים רק עישור נכסים השייכים לבת. עד כאן לשון השאילה: תשובה זאת השאילה אינה צריכה פנים כי בתשובות מהרי"ו הכל מבואר וז"ל ההוא גברא ששידך בנו בכתב וקנין וקצב לו נדוניא כו' וההוא גברא שכיב והשתא רוצה הבן ליקח בראש ושלא ינכו לו אחיו בירושתו נראה דלא זכה הבן ליקח בראש והאריך בטעמים כו' עד ואי משום שקבל אביהם בק"ס כאשר הורגלו ההוא קנין אינו לבן אלא קאי על שכנגדו שאם יעבור ולא יקיים שיתן קנס. ואם כן במה יזכה הבן. ובאם יש ליתן הקנס מביא מהר"י תשובת מהר"ם בקיצור אבל במרדכי פרק שנים אוחזין (דף קל"ה ע"א) כתובה אותה תשובה בפלפול ארוך עד מאד. וז"ל התשובה בקיצור כמו שכתוב במהרי"ו שמעון היה לו בת קטנה וראובן היה לו בן קטן וכתב לו שמעון לראובן כשיהיה בנך ראוי לקדש אם לא אקבל קידושי בתי או בתי לא תקבל בעצמה אתחייב לך חמשים זקוקים כסף ומת שמעון ונשאת לאחר כו' ומסיק דפטורים בני שמעון מן הקנס ועיקר טעם כיון שמת שמעון קודם שהגיע הזמן הוי אונס ומייתי ראיה כו' הרי בהדיא דמקרי אונס לאב והיורשים פטורים. ועוד תשובה כמעט כיוצא בזה מהרי"ו (סי' קמ"ב) וז"ל וראובן ששידך בתו ופסק לה נדון ומת קודם פשיטא שלא ליקח מן האמצע רק אותה הבת מחלק ירושתה ואין לשאר הבנות ליתן כו'. כתשובה ראשונה רק שבתשובה זו מסיים וז"ל לכל היותר אין ליטול מן האמצע אלא סך המבואר בקנס. ומה שכתב שהיתומים פטורים מן הקנס וקמדמית הא מילתא למה שפסק מהר"ם. לא דמי דהתם לא היה שטר חוב רק קנס בעלמא וכיון דאירע אונס פטור אב להכא דאיכא שטר חוב הויא כמו הלואה