שארית יוסף כ

זה כתבתי שנית להגאון מהר"ר מאיר מפדוואה אחר ששלחתי לו פסק הנ"ל המתחיל הובררנו לדון: המאיר לארץ ולדרים, הוד קרנו יגדל לדור דורים, הוא אהובי ה' הר"ג כמהר"ר מאיר יזיי"א וכאל"ש: אהובי מכתב דמר הגיעני ושמחתי כעני מוצא שלל רב והנה מכ"ת כתב אלי איך שבא לידו הפסק. וא"כ לא בא ליד מר איגרת שלומים שיחדתי למר ובו כתוב התנצלות מה מי הביאני הלום לשאר ברוחי הבושה ולשלוח פסק קמי מר כי מן הראוי לשאול שאילת ולא לפסוק קמי מר ומ"מ הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני אדבר עוד דברי ואשוב למר על ראשון ראשון מה שכתב מר וז"ל אהובי בכך לא תוכל לדחות לשון כולל ר"ל לחלק בין ראוי לראוי. פשיטא הכח ביד הפוסקי' לפסוק מכח סברא או מכח ראיה לומר מזה יגבה ומזה לא יגבה אבל לומר במקום שנזכר סתם לשון ראוי שר"ל ראוי טוב ולא ראוי גרוע לא מצאתי ולא נראה לעשות כלל לפרט הלא לא מצא מעלתו שבתלמוד או בפוסקים הוציאו לשון המשנה דבכורות ממשמעות לומר שמה ששנו דכתובות אשה או בכור אינו נוטל בראוי שר"ל דוקא ראוי גרוע אבל ראוי טוב יגבה. וזה בעבור שנזכר סתם לשון כולל עכ"ל. אהובי מר בודאי בדיק לן מר בזה שהרי בפירוש כ' המרדכי ריש פרק יש נוחלין וז"ל אף על פי שהורע כח בעל ובכור לענין מלוה דחשבינן לגבייהו ראוי לגבי כתובת אשה חשבינן לה מוחזקת ואשה גובה ממלוה כדתנן פרק הכותב מי שמת והניח אשה וכו' עד כאן לשון המרדכי הרי בפירוש אעפ"י ששנו המשנה אינו גובה בראוי גובה ממלוה וכי יעלה על הדעת שעל משנה שלימה יש לחלק ועל לשון הדיוט אין לחלק ובזה הענין מחלק המרדכי שבמלוה גובה האשה ובשכר פעולתו שלא בא לידו אינו גובה ומסיים על כל הנ"ל וכן נמצא בתשובות רבי יודא ב"ר קלונימוס ורבי משה ב"ר מרדכי ורבי אפרים מבונה וגם סמוך לזה כתב המרדכי תשובת מהר"ם על ספר שנגנב כו' עד לא גרע ממלוה אף על גב דחשבינן ליה ראוי לגבי בכור גבי כתובת אשה לא חשבינן ליה ראוי כו' ומה שכתב מר שנראה להוכיח מן השטר שרצה לרבות דבר זה דאם לא כן מה הוצרך ללשון זה לומר הן ראוי כו' עד אלא לטפויי אתא כו'. אהובי אמת שהרא"ש פוסק שדורשין לשון הדיוט הכתוב בשטרות אבל בנוסח זה נראה שבא לפרש אף כי הוא פשוט רק לשופרא דשטרות כמו שמוכח מנוסח זה שכתב לפני זה הן כסף הן שוה כסף וכי צריך לאותו תנאי ואף אם לא כתב מהיכא נמעיט אלא ודאי בא לפרש אפי' דבר שלא נוכל למעט מכל מקום רצה לפרש גם כן נוכל לומר שבא לפרש מלוה וכיוצא בו אף על פי שלא נמעט אותו מכל מקום בא לפרש. ולפי הנראה מה שכתב הרא"ש שדורשין לשון הדיוט היינו היכא שפשוטו שאינו לצורך כלל או צריכין אנו לומר שבא לטפויי וק"ל: ומה שכתב לי מר וז"ל מעלת הכהן חלק עוד לדון מכח אומדנא שהמוריש לא כיון למילתא דלא שכיחא שהבן ימות קודם האב הלא דבר מצוי הוא הרבה פעמים שהאב קובר בניו וכמה גמלי סבי טעונים משכי דהוגני עד כאן לשונו. אהובי מר אני כתבתי דלא שכיחי כי יותר שכיח שיקבר בן האב אבל שלא יהא בנמצא לא כתבתי והראיה שהבאתי ממהרי"ק תוכיח שכתב שבסתם צדקה לא כיון לפדיון שבוים דלא שכיח אף על פי שפדיון שבוים גם כן מצוי רק דלא שכיח כמו סתם