שארית יוסף יט

בא מכחו רק שלא בא לידו ונכסי אבא דאבא אינו בא מכחו והאב היה יכול ליתנו במתנה וגם הם אינם יורשי מכחו שאין לומר שיהא נכלל בראוי סתם עד שיפורש וסמך לדברי ואף אם אין ראיה ברורה לדבר זכר לדבר שמהרי"ק פסק דפדיון שבוים אינו בכלל צדקה סתם דפדיון שבוים מקרי צדקה לא מקרי ומביא ראיה מריש עירובין פתח שער איקרי פתח סתמא לא מקרי וכן אפר שריפה מקרי כו' ומתוך כך פסק דיד בעל השטר על התחתונה. ונ"ל דה"ה לנדון דידן ראוי סתם לא מקרי אלא ראוי שלא בא לידו מעולם מקרי ויד בעל השטר על התחתונה ואם יאמר האומר הרי כתוב בתיקון שטרות של חצי זכר וכל לישנא דמשמעותיה לתרי אפי יהא נדרש לתועלת בעל השטר כו'. והרא"ש פסק בכלל ס"ח סי' י"ג שיש לדרוש כל לשונות של הדיוט הרגילים לכתוב מ"מ בכאן יש הוכחה ולא משתמש לתרי אפי הלא גם בזמן מהרי"ק כבר נתקן תיקון שטרות ואעפ"כ פסק דיד בעל השטר על התחתונה מתוך דלא מקרי סתם צדקה וה"ה לנדון דידן. ועוד בר מן דין ואף אי יהבינא לה לבת כל טענתה ולומר שאף במשמעות ראוי יכול להיות נכסי אבא דאבא מ"מ הואיל ולא שכיח שימות הבן קודם לאב אנו דנין אותו התנאי דוקא אמילתא דשכיח ולא אמילתא דלא שכיח שהרי כן פסק מהרי"ק בשורש ז' ומביא ראיה מדגרסינן בגיטין פרק מי שאחזו ההוא גברא דזבין נכסי לחברי' וקבל עליו כל אונס' דמתילד לסוף אפיקו ביה נהרא כו' עד מיגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא אמר להו אונסא דלא שכיח הוא כו'. וכן פסקו כל פוסקי הלכות. עוד הביא מהרי"ק ראיה שהטור ח"מ מביא מה שכתב הרמב"ם וה"ה בכל תנאי ממון והיה בדעת המתנה כשהתנה כו'. הרי שאומדים דעת המתנה כו' ומתוך כך פסק מהרי"ק על שטר שהתנו זה עם זה שיתנו בצדקה שוה בשוה. ופסק שלא התנה על פדיון שבוים דלא שכיח. וא"כ ק"ו נדון דידן דלא שכיח שהאב יחיה אחר מיתת בנו ועוד אפי' אי ליכא כל הני טעמא דלעיל ואף אם בפירוש התנה שיתן נכסי אביו הראוים לו נ"ל דהיתומים פטורים כי מי יכול לידע כמה היה לו לאבי אביהם בשעת כתיבת השטר חצי זכר או קודם מות אביהם שהיה ראוי לאביהם כי בודאי מה שהרויח אבי אביהם לאחר מות אביהם דהוה אינו ראוי במות אביהם אין שייך בתנאי זה כמו שמבואר בפירוש רש"י שהבאתי לעיל שפירש על אי מרישא ה"א דהוה ספק ראוי ואם כן על הבת לברר מה היה לו לאבי אבי' ואפי' היו ימים מועטים ביניהם דאימר מציאה אשכח כי אין להוציא ממון מספק כל שכן בנדון דידן שהיה יותר משש שנים שמת אבי אביהם אחר אביהם שאין להוציא ממון מספק. אף כי בקרקעות היה אפשר לידע כמה היו לו אבל נוסח שטר ח"ז שאין לבת בקרקעות כלום רק במטלטלין ובמעות ואם תקשה הלא אמרו בגמרא שאין הבכור נוטל בנכסי אבא דאבא מה צורך לומר הלא אי אפשר דיש לומר אפילו היה עדות ברורה מה שהיה לו כשמת אביהן או בקרקעות מה שאין כן בנדון דידן ואם כן מי הוא זה שיוציא ממון מספק הנ"ל ע"ד ממה שהבנתי מתוך ספרי חז"ל כתבתי. והש"י יציל אותנו משגיאות: בהיות שכנגדי היה חולק עלי קצת כתבתי למקצת חכמי דורינו והסכימו על ידי הזקן כמהר"ר קלמן ז"ל מווירמשא אשר משכן כבודו ובית מדרשו היה בק"ק לבוב וגם חתנו הגאון כמהר"ר ליזר ז"ל וגם האריכו בראיות. והם בידי: