שארית יוסף יח

כי אהיה נתלה באילן גדול אבל נ"ל להוכיח מפרש"י ז"ל שנכסי אבא דאבא ראוי גרוע הוא שפירש על דאי מרישא ה"א ראוי דקתני ברישא דאין הבכור נוטל כגון שנפלו לו נכסי אחי אביהן שהיו לו בנים בשעת מיתת אביהן של אלו ומתו בניו ואח"כ מת הוא דנכסים אלו לא היו ראוין בשעת מיתת אביהן אלא בספק עכ"ל רש"י. ובאם נכסי אבא דאבא ראוי טוב מטעם ירושה מה לו לרש"י לדחוק למצוא ה"א ראוי שהוא ספק היה לו לפרש ה"א ראוי רע כגון שכר פעולה שלא היה בידו שהוא גרוע כמו שפסק המרדכי ריש פרק יש נוחלין ופרק מ"ש אלא ע"כ צריכים אנו לומר שגם נכסי אבא דאבא ראוי גרוע כשכר פעולה א"כ מוכח הטעם ירושה אינו טעם מוחלט. ולכן היה צריך רש"י לומר דברישא ה"א ראוי שהוא ספק וא"כ הואיל ונתליתי באילן גדול ע"כ צריכים אנו לתרץ שמה שאינו מתרץ לאתויי ראוי טוב כמו מלוה וכיוצא בו מפני שאין זה מקשן ותרצן אלא מפרש ומסיק אליבא דהלכתא תדע שאינו מקשן שהרי אינו אומר לאתויי מאי אלא לאתויי כו'. וגם אינו קשה למה קורא אותו ראוי סתם כי אין הבכור גובה משום ראוי אפי' מראוי טוב אבל לפרש לאתויי ראוי טוב אי אפשר משום כתובת אשה שכלול עמו במשנה ליכא לאוקמי אלא בראוי גרוע בנכסי אבא דאבא. וגם אין לדקדק הא אם היה גובה בראוי היה גובה מנכסי אבא דאבא דיש לומר אפילו הכא לא היה גובה כמו שמצינו באשה ובבעל חוב לפי סוגיית תו' פרק מי שמת ומה שתלה הדין באינו גובה בראוי היינו בשביל בכור שאינו נוטל אפילו ראוים הטובים. ומכל מקום הואיל ויש לפקפק קצת בזה אומר שאין צורך לכל זה כי יש לומר שאין כאן ראוי כלל כי הבנים אומרים שהם יורשים מאבי אביהם ולא מאביהם וראיה מתוספת דב"ק דתנן התם (דף ק"ח) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת כו' הרי זה משלם לאביהם כו' ופירוש התו' לבניו של גזלן כו' ע"ש ואם כן לא הוי אפי' ראוי וק"ל. ומה שאמר פרק יש בכור דהוה ראוי ר"ל הכח ביד הבנים לבא משני כחות אם טוב להם לירש מאבי אביהם ורע להם לירש מאביהם שגזל אז יכולים לומר אנו מאבוה דאבוה קאתינא וכשטוב להם לבא מכח אביהם ורע להם כח דאבי אביהם שהיה יכול לומר הבכור מכח אבי אני בא וקצת ראיה לזה לשון הגמרא דפרק מי שמת שיש לבנים השני כחות דקאמר ומאי קושיא מצי אמרי מכח אבוה דאבוה קאתינא כו' עכ"ל הגמרא. ואי על כל פנים שהדין שכחם מאבוה דאבא ולא מאבא למה לה לגמרא להאריך ולומר מצי אמרי מכח אבוה דאבוה הל"ל הלא הם באים מכח אבוה דאבא אלא לשון יכולין לומר משמע שהכח בידם לברור מה שירצו וק"ל. ואם כן בנדון דידן יכולין לומר מכח אבוה דאבא קאתינא ואין כאן אפי' ראוי לגבי אבוה ביום מותם וק"ל. ועוד נראה לי להביא ראיה שזה הראוי גרוע הואיל ולא בא לידו מעולם משאר ראוים שהרי פסק המרדכי ריש פרק יש נוחלין בשם ר"י וריב"ק ור' מאיר ב"ר מרדכי ורבי אפרים דשכר פעולה שמעולם לא בא לידו נראה דהוי ראוי לכולי עלמא ואינו גובה לכתובת ולא למזונות עכ"ל. הרי אעפ"י שאשה גובה בראוי מתקנת הגאון ואילך כמו שפסק המרדכ"י שם לעיל מזה הענין רק שחסר שם בדפוס וצריכים להגיה בו ע"ש מ"מ בשכר פעולה שלא בא לידו מעולם אינו גובה: והנה הואיל והוכחתי לעיל שטעם ירושה אינו כלום וכאן אנו רואין שמה שלא בא לעולם לידו הוא ראוי גרוע ק"ו לנדון דידן שהוא גרוע יותר משכר פעולה ששכר פעולה