שארית יוסף קעג

לקבל גיטה הימנו ואף על פי שאין כופין לגרש מכל מקום בנדון דידן נראה לנו שיש לכוף בכה"ג שהרי הבעל מאחר שאין לו חכמים לסמוך עליהם להתיר מחוייב לגרשה מאחר שאסרה על עצמו לפי טענותיו וגם הוא ביקש ממנו שיגרשה אם כן אין אנו כופין אותו לגרש רק שאנו מחייבין לו הכתובה. וגם הוא מחוייבת לקבל גיטה אע"ג דהגאון מהרגמ"ה תקן שלא לגרש אשה בעל כרחה מכל מקום בכהאי גוונא שמגרשה משום נידנוד איסור לא תקן הגאון ולכן אם לא יביאו ההסכמה הנ"ל לזמן הנ"ל יגרשה כנ"ל ויתן לה כתובה ואם יטעון הבעל שאין לו לשלם הכתובה אזי אביה יוכל לברר על מה שיש לבעל אם יש לברר אבל אם אין לברר עליו שיש לו אזי ישבע הבעל שאין לו ויסדרו לו סדור בעל חוב ויתן לו שטר חוב על עצמו כדי כתובתה כמו שפסק הרמב"ם בפרק י"ב דאישות בכי האי גוונא. ולא יהא כח לתבוע זה החוב מהבעל אלא בדייני ישראל ולא בערכאות אם לא שיסרב לעמוד בדיני ישראל אז יכולין לתבוע זה החוב ממנו בערכאות ומה שטען הבעל שעדיין יש לו עדות אחרות במקומות אחרים נראה לנו אע"ג דמה שפסקו רבני פראג ביניהם שכל מי שלא יביא ראיותיו לבית דין שלנו יאבד זכיותיו כמו שראינו בראיותיהם שהביאו לפנינו מכל מקום אם היה לבעל עדות ברורה אחר זו אי אפשר שלא לקבלו ואין כח בית דין יפה כזו לבטל איסורה. אך לזאת מהני מאחר שלעת הזאת יצאת זכאי לפנינו אם יש לו לגבות עדות מכאן והלאה אינה כגביית עדות על שאר ישרות וכשרות שבישראל שלא לגבות עדות שלא בפניה ושלא להוציא עוד לעז פסול עליה ואף עד אחד הבא להעיד עליה יחיש לעצמו מה שאמרו טובי' חטא וזיגיד מנגיד ואף בעלה אם יאמר שיגבה עוד עדות ויחזור ויגבה עוד דברים שאין בהם ממש יהיה חוזר ומוציא שם רע עליה ויהא עונשו כעונש מוציא שם רע על אשתו. ועל אלו הדיינים שהיו באותו הוועד שהוגבה העדות שלא בפניה אעפ"י שהם ראוין לעונש גדול הם והעדים כמו שכתב הרא"ש בתשובה דלעיל מכל מקום קילקולן הוא תיקונן ר"ל שאין אנו מכירין חתימת ידיהן ואין הב"ד מקוים ואפשר שמזויף הוא. ועוד שאין אלו האנשים לפנינו לכן לא נחליט עליהם דינן הראוי להם אם הם יחושו לנפשם אם האמת שעשו הדבר הרע הזאת. ועל דבר ההוצאה שתבע הבעל מאבי אשתו הנ"ל שגרם לפזר לו שבא הנה ליום שהיה קובע להם אביה אחר פעמותיו ולא בא נ"ל שבזו הדין עם הבעל וכן פסק המרדכי סוף זה בורר וז"ל אמנם אם בא ראובן ואומר לשמעון נלך לב"ד הגדול וא"ל שמעון ואני אבא אחריך אם יחזור ראובן ויטעון על שמעון לומר שפיזר את מעותיו על שהלכתי לבית דין נגדך ולא באת אני שואל ממך יציאתי ר"ם מחייב לשלם לו כל הוצאותיו אף על פי שלא נדר לו עכ"ל. כ"ש בנדון דידן שקבל קנין סודר ושבועה דאורייתא וח"ח לעמוד לדין ולא בא ואף על פי שטען האב כן העידו עליו שמשי פראג וכתבו הנ"ל לזמן ההוא שהיה אנוס בדבר והוצרך להשתדל בהשתדלות הגרוש ובקשו ממנו להרחיב להם הזמן המוגבל ההוא על ל"ג בעומר שעבר וכן עשינו מכל מקום מידי הוצאות הבעל לא נפטר דלגבי דידי' לא מיקרי אונס אלא הוה כרוצה להציל בממון חבירו שיחייב לשלם לו מכל מקום יוכל לתפסן במזונות בת או כתובתה עד שבת נחמו הנ"ל שיראה אם יכנוס הבעל אשתו או יפטרה וכן הוא במרדכי סוף אף על פי ובהגהות שם לענין מורדת דתפיסת האב מהני לבתו ומה שתבע אביה לבעל ליתן כל חודש משנים שעברו מקטט שהיה עם בתו זהוב אודם למזונותיה ולפרנסתיה כמו שכותבים בתנאים