שארית יוסף קע

שיאמין כבי תרי מאחר שהעד בעצמו חזר בו גם עדות של האשה שאמרה שראתה אותו יוצא מחדרה לא יוכל לסמוך עליו שהרי אמר לפנינו חתימי מטה שלא ידע מעולם מעדות ההוא עד באו הנה ק"ק קראקא א"כ ש"מ שלא היה גס בה כ"כ תחלה דאי היה גס בה כ"כ אי אפשר שלא הגידה לו תחלה להפרישו מאיסורא ומדלא גס בה אינו נאמן ג"כ לומר שמאמינ' כבי תרי. ותו דכבר הוכחתי דעדותה אינה דבר מכוער ואף אם היה דבר מכוער עד א' בכיעור אינו כלום ותו שאינה מהימנה דאיתא בהגהות מיימוני פכ"ד דאישות וז"ל הורה ר' יוסף האומר אשתו זנתה דאינה אסורה עליו לפי משנה אחרונה עתה דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת אחר תקנת ר' גרשון שאינו יכול לגרשה בעל כרחו ועוד שיש לנדות האוסר אשתו עליו כמגרש בעל כרחה דס"ס מבטל תקנת הגאונים עכ"ל. ואין חילוק בין הוא אומר שאשתו זנתה או עד א' מעיד שזנתה שבשתיהן חייב להוציא ואדרבה גרע יותר לענין לאסרה עליו כשאמר שהוא ראה שזנתה משמאמין לעד דהתם לב יודע מרת נפשו וגם לא יוכל להעיד כשמשקר ומטעם זו אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת כדאיתא פ' המגרש מסייע לה מעידה א"כ ה"ה כאן ובפ"ב דכתובות ואם יש עד א' מעיד כדבריה אינה נאמנת כדאיתא התם דהואיל דכשעד א' אומר שזנתה והוא אומר שמאמין לדברי העד גרע מאלו אומר בעצמו שזנתה ומאחר דאלו אומר בעצמו שזנתה אינו נאמן וראוי לנדות כ"ש כשאומר שמאמין לדברי עד ואוסרה עליו כ"ש בנדון זו שהיה קטט בינה לבינו תחלה כמו שהודה בעצמו שרצה לחזור אצלה לולי דברי העדים הללו כמבואר בטענותיו וכמו שהעידו שאר עדים כמו שאכתוב לקמן אם ירצה השם פשיטא דחיישינן שאומר בדדמי ואינו נאמן עליה וראיה מפרק האשה שהלכה דתנן התם אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ובאה ואמרה מת בעלי נאמנת קטט בינו לבינה אינה נאמנה ופסק שם הרא"ש והטור אבן העזר דלא שנא ארגיל הוא הקטט ולא שנא ארגילה היא הקטטה וכן כתב המגיד משנה פרק י"ג דגירושין ומעתה אדון קל וחומר ומה התם דלגבי עדות אשה שהקילו חכמים בה טובא להאמין עד מפי עד ולהאמין פסולים ומסיחות לפי תומן והאשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי ואפי' הכי במקום קטטה אינה נאמנת ואפי' עד אחד מעיד כדבריה כדאיתא התם כל שכן לענין לאסור אשה על בעלה שחמור טפי שאין פסולי עדות נאמנים על זו ואין עד מפי עד נאמן דחיישינן דאיכא למימר דאמר בדדמי ולא יוכל לאסרה עליו בזו שעד אחד מעיד כדבריו וכמו שאכתוב לקמן תשובות הרשב"א שהיא ממש כדברי ולכן נראה דלא יוכל הבעל הנ"ל לגרש אשתו בעל כרחה או להפסידה כתובתה כלל מאחר שאינו נאמן. ופשוט הוא מאחר שאינו נאמן דיכול לחזור ולישא אותה ולא אמרי' דכבר שויתה לנפשיה חתיכה דאיסורא ועוד עדיין שמאמין לדברי העדים ואיך נאמר לו לך אכול אסורא שהרי כשאמרה טמאה אני לך דלמשנה אחרונה אינה נאמנת וכופין אותה להבעל לו כדאי' פרק בתרא דנדרים הוא הדין בכהאי גונא דאין הבעל נאמן דכופין אותו לחזור ולנושאה כמי שלא יצא עליה קול מעולם ואע"ג דהתוספות פרק אעפ"י כתבו דאשה שאומרת לבעלה טמאה אני לך אסורה לו דהא כבר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא והא דאמרינן בנדרים איתתא שריא היינו לבועל אבל לבעל אסרה ואם כן בנדון זו נמי נימא דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא נראה לומר דכל זו אינו כלום חדא דכל הפוסקים כתבו סתמא אשה שאמרה טמאה אני אינה נאמנת וכן כתב הרמב"ם פכ"ד דאישות והטור