שארית יוסף יז

סברא של מכח אבוה דאבא דאמר בגמרא בסוף הסוגיא לעולם כדאמר מעיקרא ודקשיא לך תחת אבותיך יהיו בניך ההוא בברכה הוא דכתיב אין לומר כן דאף כי דחו בגמרא מכל מקום כולם הלכתא הם שהרי הר"ן פסק בהדיא פרק מ"ש דהכי הלכתא מטעם דאמרי מכח אבוה דאבא קאתינא וגם מהרי"ח הנ"ל פסק בהדיא יכול לומר מכח אבוה דאבא קאתינא ואף על גב דמסיק ההוא בברכה הוא דכתיב היינו לענין דליהוי קשה בדיני ממונות מ"מ כך הלכה כך פס' רשב"ם עכ"ל מהרי"ח: ומה שהבאתי מהרי"ח בשם רשב"ם ולא רשב"ם עצמו מפני שהיה לו לבעל הדין לחלוק קצת ולומר דקאי על דין בן שמכר בנכסי האב אבל לא מטעם מכח אביה דאבוה קאתינא לכן הבאתי מהרי"ח שפירש בהדיא וגם להביא דעת מהרי"ח דהואיל וכותב בשם רשב"ם סבירא ליה כותיה. וגם טור ח"מ (סי' רי"א) ז"ל אומר מה שאירש מאבא היום מכור לך ומת הבן בן הבן מוציא ואפי' הדמים שקבל אין צריך להחזיר דכיון שמת הבן לא באו הנכסים לידו מעולם וזה בן הבן בא בכח אבי אביו ועוד מביא תשובות רב האי כיוצא בה וע"ש. ומה שרשב"ם פרק מ"ש קורא אותו ראוי דפי' אלא א"א כו' עד בא חנוך ומוציא הנכסים שמכר אביו מנכסי אבי אביו יעקב מיד הלקוחות מפני שהוא ראוי ולא בא לידו מעולם כו' עכ"ל, הרי שקורא אותו ראוי וזה היתה אחד מהראיות של חד דעמי כמדומה לי. מכל מקום נ"ל שראיה קלושה היא ואדרבה יש לדקדק ממנו שאינו נקרא ראוי סתם שהרי כתב ראוי שלא בא לידו מעולם כי זה הוא יתור גמור אלא ודאי לא מקרי ראוי סתם אלא גרוע מראוי סתם שזה לא בא לידו מעולם כשכר פעולה כמו שכתב המרדכי פרק יש נוחלין ומה שלא פירש בהדיא יש לומר דלא נפקא ליה מיניה כלום שהוא סובר שאינו גובה אפילו מראוי סתם כדמוכח מתוך פירושו עיין שם וכן הר"ן ובטור ח"מ (סי' רע"ז) גבי בכור שמפרש ראוי כגון נכסי אבא דאבא מ"מ מאריך ומפרש שראוי לבא אחר כך אבל לא מצינו שנקרא ראוי סתם. ואל תקשה למה אין הטור מפרש מה שאין הבכור נוטל דהיינו ראוי סתם ויהיה זה הראוי מכ"ש לפי מה שאני אומר שהיא גרוע למה מפרש נכסי אבי אביו ברישא. יש לומר שמפרש אותו על דרך לא זו אף זו לכן אומר הפשוט מקודם ובלא זה ע"כ צריכין אנו לומר כן שהרי מפרש לבסוף שאינו גובה במלוה שהוא חידוש גדול אף שהיה בידו והיה שלו לגמרי ולמה לא פירשו בתחילה אלא צריכין אנו לומר שמפרש אותו ע"ד לא זו אף זו וק"ל וכמו שתירצתי לעיל לרשב"ם למה אינו מפרש בהדיא שזהו ראוי גרוע כן יש לתרץ המרדכי פ' יש נוחלין גבי יבם רק שראוי לקצר: ואי קשה הא קשה קצת לפום ריהטא מפרק יש בכור דתנן וכולן אין נוטלין לא בראוי כבמוחזק ואמרינן בגמרא לאתויי נכסי אבא דאבא ופרש"י אם היה אבי אביהן חי כו' וסד"א כבמוחזק דמי קמ"ל סיפא דאי מרישא ה"א כו' עכ"ל הגמרא. א"כ משמע לפום ריהטא דזהו ראוי טוב דאם לא כן למה התרצן אינו מתירץ לאתויי ראוי טוב אלא בודאי שנראה לו דזה הוא הטוב וא"כ י"ל ג"כ שזהו משמעות השטר ג"כ. וע"ק כי יש לדקדק שלכך אינו גובה לפי שאין הבכור נוטל בראוי הא אם היה דינו ליטול בראוי היה גובה מנכסי אבא דאבא. וגם קורא אותו ראוי סתם ואם כן נאמר ג"כ דראוי סתם הכתוב בשטר ח"ז משמעותיהן נמי בנכסי אבא דאבא ואז על כרחיך אנו צריכים לתרץ כאשר אבאר למטה