שארית יוסף קסט

דברי אלו מדברי הרמב"ם והנה ראה בכל דברי הרמב"ם פכ"ד דאישות אין הדבר שם כן אלא אדרבה כתוב בהדיא דאין הבעל נאמן לא בעוברת על דת ולא בזנות להפסידה כתובתה וז"ל הרמב"ם בדין זו היתה עוברת על דת או שעשתה דבר מכוער אין כופין הבעל להוציא כו' אבל אין שם דברים המשובשים דהיינו מה שכתוב בתשובה ובמרדכי דאיירי בלא עדים אלא בראיית הבעל ומבואר בדברי הרמב"ם שכוונתו בעוברת על דת ממש בעדים קאמר או עשתה דבר מכוער ממש בעדים ועל זה קאמר דאין כופין הבעל להוציא והפסידה כתובתה אף אם אינה מוציאה אבל שיהא הבעל נאמן להפסידה כתובתה זה לא עלה על דעת שום חכם מעולם ושמא תלמיד טועה כתבו בדברי תשובת מהר"ם ושבשתא כיון דעל על נעתק ג"כ בדברי מרדכי ובהגהות מרדכי דקידושין איתא תשובת מהר"ם דבעל שאומר אשתו זנתה אינו נאמן להפסידה כתובתה כ"ש בדבר מכוער בלבד. ואף אם יתעקש המתעקש לומר היאך נטעה ונשבש דבריהם אפשר לומר שהיה להם נוסחאות אחרים בדברי הרמב"ם והיה כתוב בו דין זו ויאמר דתשובות חולקים ביחד מ"מ אומר דאף אם היה כותבו הרמב"ם והמוהר"ם מ"מ צריכים לדחוק ולומר הא דכתבו שאין לה כתובה היינו בלא שבועה אבל בשבועה מיהת תגבה כשמכחשת בעלה דהא אמרינן בהדיא בקידושין עד א' בהכחשה מאי הוי וכ"ש שאין הבעל כלום בהכחשה או אפשר דמיירי בקלא דלא פסיק דאז היה נאמן הבעל להפסידה כתובתה למקצת הפוסקים וכן משמע קצת במרדכי דעל זו קאי אבל במקום דהקול אינו כלום כמו שכתבתי לעיל פשוט כביעתא בכותחא שאין הבעל נאמן להפסידה כתובתה וכל מעיין בשום פוסק בעולם יכול לדעת זו לכן אין להאריך בזו ברוב פשיטותו ועוד דבנ"ד הבעל אומר שמעולם לא ראה בה דבר מכוער רק מה שהעידו העדים וכבר מבואר בדברי התשובה והמרדכי עצמו שבעד אחד בזנות אינה מפסידה כתובתה כ"ש בכיעור שאף לאוסרה עליו אינו כלום כמו שביארתי לעיל ואף שאומר שראה אותה הולכות עם הנחשד ברחוב העבדנים כמו שהעיד העד פב"פ לעיל מ"מ כבר כתבתי דאותו דבר לא מיקרי דבר מכוער גם שאמר שראה ששכבה על הספסל והנחשד היה הולך בחדר דבר זה אפי' יחוד לא הוי מאחר שבעלה היה בעיר ואפי' בביתה כדאיתא פ"ב דקידושין היה בעלה בעיר אין חוששין לייחדה ולכן פשוט הוא דלא הפסידה כתובתה אלא נראה דאף לאוסרה עליו לאו כל כמינה דהא כתב מהרי"ק שורש פ"ב על מעשה כזו וכתב וז"ל ועוד נראה לי דאפי' לאוסרה על בעלה אינו מהימן אלא א"כ קים לי בגויה דלא משקר כגון אדם שהוא מצוי אצלו תדיר וגם כי טובה כו' אבל אדם אחר דלא קים ליה בגויה לא ואע"ג שמוחזק הרבה לאדם כשר והגון וכן יש לדקדק מתשובת הרשב"א וז"ל ועוד כי מה שפירוש באי מהימן לך כבי תרי אי אינש מהימן הוא אצלך בכל כשנים שאינו משקר יפה דברת' כו' משמע דווקא במאמין העד וסומך דעתו עליהם ולא בדמאמינ' משום שחשד באשתו אלא דקים לי' בגווייהו דלא משקרי והאריך שם בתשובת מהרי"ק להוכיח דלא חייב להוציא אלא כשמאמין לעד ולא משום שמאמין שאשתו זנתה שחשדה כבר וכן משמע מתשובת מוהר"ם לעיל כמו שהוכיח שם מהרי"ק ומעכשיו גלוי לכל שאין יכול בעל של זו לומר שא' מן העדים נאמן עליו כבי תרי כי העדים הראשונים אנן סהדי דתרי מנייהו אינן כאחד ואיך נאמין לבעל שמהמני עליו כבי תרי וגם אעדות של פב"פ שהעיד בכתב ידו וחזר וכפר בפני ב"ד איך יאמר