שארית יוסף קסח

חייב להוציא ואפילו עדות אביה בלבד שהעיד שזנתה כו' משמע דווקא בכה"ג שהיה עד מעיד שגפפו וחבקו אותה והרבה מעשים מכוערים והיו אומדנות המוכיחות שנתעברה מהם כמוזכר שם ולכן דן מהר"ם שהוה כעד א' בזנות אבל בשאר דבר מכוער פשיטא דעד אחד לאו כלום הוא כתשובת מהר"ם דלעיל ואף אם נאמר דעד מכוער הוה כעד אחד בזנות אפ"ה לאו כל כמיני' לאסור עליו. ותחלה אומר כי זו פשוט שלאו כל כמיני' להאמין לעד אחד להפסידה כתובתה שהרי כתב הרמב"ם פכ"ד דאישות וז"ל מי שראה אשתו שזנתה כו' עד בין שהי' האומר איש או אשה הואיל וסמכא דעתו לדבר זה שהוא אמת הרי זה חייב להוציא ואסור לו לבא עליה ויתן כתובה ואם הודית לו שזנתה תחתיו תצא בלא כתובה לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זנתה תחתיו ואחר כך תגבה כתובה עד כאן לשונו. הרי לך בהדיא דלא הפסידה כתובתה אפומא דחד סהדי ואפי' היכא דמיתסרא עליה וכן כתב גם כן בסמ"ג וכן כל פוסקי הלכות וכל רבותינו שוים בדבר ולכן פשוט הוא שבנדון דידן לא הפסידה כתובתה אף שהבעל אומר דמאמין לעדים הנ"ל ואל יטעוך מה שכתב המרדכי פ"ב דיבמות וז"ל עוברת על דת יהודית או שעשתה דבר מכוער פירש בלא ראיית עדים אלא ע"פ הבעל אין כופים הבעל להוציא אלא אם רצה יוציא ואע"פ שלא הוציא אין לה כתובה והכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הרי שכתב כדברי השאלתות עד כאן לשון המרדכי ואם כן יש מכאן מקום לטעות ולומר דאף הבעל נאמן להפסיד כתובתה כ"ש על ידי עד אחד דיכול להפסידה כתובתה אומר אני כי דברי המרדכי הם מוטעים ומשובשים בכאן ודברי התשובה הם בענין אחר ואף ששם כתוב מקצת דברים אלו שמא תלמיד טועה הגיה ולא עלה על דברי מהר"ם מעולם ואוכיח לך זו בראיות ברורות אמתיות מן הסברא וגמרא ומן הפוסקים. חדא דאם כן לא הנחת אשה יושבת תחת בעלה ומה הועילו חכמים בתקנתם שתקנו לאשה כתובה אי הוה הבעל נאמן עליה כשירצה להפסידה שיאמר שראה ממנה דבר מכוער או שעברה על דת בסתר. ועוד דהרי פסק דבעברה על דת הפסידה כתובתה על ראיית הבעל ובהדיא פסקינן בסוטה דעוברת על דת צריכה התראה ואין התראה בלא עדים וכבר פסק הרמב"ם פכ"ד דאישות וכן פסק הטור (סי' קט"ו) דעוברת על דת לא הפסידה כתובה אלא כשבאו עדים שעברה על דת אחר התראה וכן כתב שם דאם ראה הבעל ממנה שזנתה אינו נאמן להפסידה כתובתה אלא שהצריכה שבועה וכן השוו כל הפוסקים וכן כתב מהרי"ק בהדיא שורש פ"ב וא"כ איך נאמר שהמרדכי חולק על דבר הברור שאינו. ועוד שהרי משמע מדברי המרדכי שדברי אלו הם דברי הרמב"ם שהרי תחלה רצה להביא ראי' מדברי הרמב"ם שכתב כדברי השאלתות וכתב וז"ל ואף המיימון בפ' כ"ד דאישות כדבריהם וז"ל היו שם עדים שעשה דבר מכוער ביותר כו' ולבסוף אחר דברים אלו סיים הרי כדברי השאלתות משמע שגם דברי אלו כתבו בשם הרמב"ם וכן מוכח בהדיא מתשובת מהר"ם שהוא סוף הלכות אישות ברמב"ם אשר כל דברי מרדכי לקוחים משם כמו שיראה לכל מעיין בדבריהם וז"ל התשובה ואף הרמב"ם כתב כדבריהם וז"ל היו שם עדים שעשתה דבר מכוער שהדברים מראים שהיה שם עבירה וכו' עד היתה עוברת על דת או שעשתה דבר מכוער שהדברים נראים בלא ראיית עדים אלא ע"פ הבעל אין כופין הבעל להוציא כו' הרי שכתב כדברי השאלתות ע"כ לשון התשובה הרי לך שהביא