שארית יוסף קסז

יצא שם רע עליה בא אביה אלי ושאל ממני היתר להורגה או לטובעה בנהר מקול זנות ולא רציתי להתירה ועוד דברים רבים כאלו והשיב הר"ם וז"ל דקדקתי בעדות הר"ר שאלתיאל ובניו שהעידו שנתפרדה מבעלה כ"ה באדר וילדה בפרשת פרה אדומה לשנה הבאה ממזר אין בעדותן ממש דהוה ליה עדות אחת דהן קרובים כדאמרי' פרק האומר אי מהימן לך כבי תרי אפקה והכא אי מהימן לי' כבי תרי לא מצי לאפקה בע"כ כיון שאומר שיצא ממנה מעוברת דדילמא אשתהוי אשתהי כעובדא דרבה תוספאי פ' הערל ואע"ג דאיכא עד דבר מכוער לא איתסרה ואפי' בעד טומאה אלא לאחר קינוי וסתירה ואז אי מהימן כבי תרי מתסרה על בעלה ומ"מ כתובה לא הפסידה כללא דמילתא אסור לקיימה ורשאי לזרוק לה גט אם יוכל בע"כ ואם אינו יכול ישא אחרת ויש לשאול פיה ואם לא תשוב תשובה נכונה ומיושרת על כל דבר ודבר תפסיד ג"כ כתובתה עכ"ל ובתשובה השייכות בהלכות נשים במיימוני מוזכר תשובה זו באריכות עם שאר תשובות וכתוב בה שהיו מספרים ממנה מוזרות בלבנה והיה קלא דלא פסיק וכמו שכתב מהרי"ק שורש פ"א על תשובה זו ואפי' הכי פסק מהר"ם דלא אבדה כתובה ומהשתא אבאר כל נדון דידן מתשובה זו כי כל מה שהעידו הב' עדים הראשונים עם הנשים והקטנים אינו כלום דהא פסק הר"ם דרבי שאלתיאל ובניו אינן רק כעד אחד מאחר דקרובים הם והתם דכל אחד כשר בפני עצמו נשאר עד א' אבל במקום שכולם פסולים וכל א' בפני עצמו אינו כשר אם כן כולם אינן כלום וכלא נחשבו וגם שמעינן מתשובה זו דאין לאסור משום קלא אף על גב דהוה קלא דלא פסיק היכא דידוע לנו שעל פי עדות רעוע נעשה הקול כל שכן במקום אויבים דליכא למיחש כלל לקלא וגם אין לאוסרה כלל או להפסידה כתובה משום צרוף הרבה דברים מכוערים שראו בה דאין לך דברים מכוערים גדולים מאלו שכתב בתשובה הנ"ל והיו אומדנות המוכיחות ואפילו הכי לא אסרה מוהר"ם או הפסידה כתובתה אף ע"פ שהיה עד אחד בדבר מכוער והבעל האמין שם לדברי העד כן כתב שם בתשובת מוהר"ם עצמו והיא במיימון סוף הלכות נשים דעד אחד בדבר מכוער אפי' נאמן עליו כבי תרי לא מהני להפסידה כתובתה ולא לאוסרה עליו. ומה שכתוב לבסוף כללא דמילתא כו' היינו משום דמחשב מוהר"ם מעשה ההוא לקול אחד בזנות כמו שיתבאר לקמן אבל בעידי כיעור כנד"ד שכל העדים פסולי עדות הם פשיטא דאין לאוסרה משום הקול מקל וחומר מתשובות מוהר"ם. אך צריך דיקדק במה שבעל אשה זו אומר שמאמין לדברי המעידים ואם כן איכא למימר דשויא עליה חתיכא דאיסורא כדאמרינן פרק האומר גבי עובדא דההוא סמיא דא"ל אי נאמן עליך כבי תרי זיל אפקה כו' מכל מקום נראה דאף טעם זו אינו כלום חדא דהא כתבתי לעיל בשם תשובות מהר"ם דעד א' בכיעור לא מהני כלום ואף על פי שקצת משמע במרדכי דמשוה עד כיעור לעד טומאה שכתב ואי ליכא עדות כיעור אלא בעד א' אי מהימן עליו כבי תרי אסור לקיימה כו' מכל מקום ע"כ הכי פירושו אי ליכא עדות כיעור אלא עד בזנות אי מהימן כו' דאם לא כן הרי כל דברי המרדכי שם מה"מ תשובות מהר"ם וכבר כתבתי דלא מהני ע"כ צריכי לבאר דברי המרדכי באופן הנ"ל. ועוד דהרי כתב המרדכי וכן כתב הרמב"ם וז"ל מי שראה אשתו שזנתה או שאל אחד מקרובותיו כו' ש"מ בעד אחד בזנות קאמר ובתשובה מיימונות שהיא דברי מהר"ם עצמו אינו כתובה כן אלא כך כתוב בתשובה ואי ליכא עידי כיעור אלא אותו העד שמצא גוים מגפפים אותה אי מהימן ליה כבי תרי