שארית יוסף קסו

שאם היה מגיד זה היה מתחייב ממון אלא דאף אם העיד חוץ לב"ד יכול לכפור אח"כ בב"ד כדאיתא התם בהדיא כ"ש כאן דיכול לחזור דאף מה שהעיד ראשונה חוץ לבית דין אינו עדות על פה רק על פי כתבו דפשיטא דאינו כלום אף לר"ת מאחר שאין פיו מסכים לכתבו הוה מפיהם ולא מפי כתבם מידי דהוה אאולם דאמרינן ריש מי שאחזו אם לא יגיד פרט לאלם שלא יכול להגיד כו' ומאחר שגם עד זה אין יכול להגיד לפניו שהרי כבר הודה בפני ב"ד שאינו יודע מאומה ושמה שכתב ראשונה הוא שוא וכזב ואם כן אינו יכול לחזור ולהגיד לפנינו משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אם כן גם כתבו אינו כלום וקרינן ביה שפיר אם לא יגיד פרט למי שאינו ראוי להגיד, כ"ש שאינו אלא עד אחד ואינו מהני בזנות עצמו אלא לאחר קינוי וסתירה כדאמרי' בקידושין פ' האלמנה וכן הסכימו כל הפוסקים כל שכן בדבר מכוער דלא מהני ומעתה שביררנו שאין לאסור אשה זו או להפסידה כתובתה על פי העדיות הנ"ל אומר ג"כ שאין לאוסרה או להפסידה כלום על שאר שמץ עדות שהעידו עליה נשים וקטנים שראו בה דברים זרים כי האשה העידה שראוה יוצא מחדרה קודם עלות השחר והחדר היה סגור קודם לצאתו והגדול העיד שראה בקטנותו שעיינה בראשו ושוב לא ראה מאומה וברור שכל אילו הדברים אינן דברי מכוערים כי מה שהעיד הקטן שעיינה בראשו אפשר מפני שהיה מבני בית שלה עבדה הכי אע"ג דלאו שפיר עבדה מ"מ לענין דינא לא מעלה ולא מוריד דלאו דבר מכוער מיקרי ואף כי קטן הוא גם בעדות האשה אפשר לומר שהיא לא היתה ג"כ בחדרה כשיצא הנחשד ואפילו היתה דילמא היה שם איניש אחרינא בהדייהו דאפי' לא נתייחדה עמו וראה שדברים מכוערים שכתב הרמב"ם כתב או שהיו יוצאים ממקום אופל משום דווקא שאנו רואים את שתיהן וביחד יוצאין וכדומה לזו אבל בכה"ג אפי' יחוד לא מיקרי ואף אם נודה שדברים אלו קרוים דברים מכוערים ממש מ"מ מאחר שפסולי עדות הם אינה מעלה ולא מוריד כמו שיתבאר למטה מתשובת מהר"ם. עוד העידו נשים ששמעו מפי אחרים איך שקטן גיזם לה לומר עליה שזנתה עם הנחשד ואשה אחת אמרה שכתבה לו כתב מ"מ אף כי דברים אלו קצת דברים מכוערים ואין לאשה לעשות כאלה מ"מ אין עדות ממש בדבר מכוער ואף כל זו פסולי עדות ואין משגיחים בהו לענין דינא כמו שיתבאר לקמן וגם אין לאוסרה משום שיצא עליה קול מזנות בעיר כדאמרינן פ"ב דיבמות דלא חוששין לקלא במקום אויבים דאימור אויבים אפקוה לקלא וכתב שם נ"י דכל היכא דאיכא אויבים בין לנטען בין לטוען אין חוששין לאותו קול כל שכן בנד"ד שיש אויבים לשתים כידוע אלינו באנשי עירם שתמיד לא יחדלו אויבים מקרבם ועוד דהא העידו עדות שרצו לשכור עדים עליהם עוד העיד אחד שחמיה ז"ל רצה לשוכרו ואין לך אויבים גדולים מאלו ותו דהוה קול ושוברו עמו מאחר שידעינן שע"פ עדים אלו עבר הקול במחנה ומאחר שאין העדיות כלום מבטלין קול כזו וראיה לכל מה שאמרתי מתשובת מוהר"ם והביאה הגהות מרדכי דיבמות ותשובת מיימונית הלכות אישות. מעשה בא לפני שיצחק זעק זעקה על אשתו שהלכה ממנו בר"ח אדר ל"א לפר"ט ולא חזרה אליו והוגד לו כי הרה לזנונים והולידה ממזר באדר שנת ל"ב ושלחנו אל המקום אשר היתה שם אל הר"ר שאלתיאל ובניו והעידו על פי החרם שהולידה ממזר. וגם עד אחד העיד שבליל שבועות מצאה עם גוים ריקם ופוחזים וחפפו וגפפו והניחה בתוך הבית ושערנו שבאותה הזמן נתעברה ועוד כאשר