שארית יוסף קסא

בעינן דרישה וחקירה כתשובת הרא"ש דלעיל וכן כתב הר"ן סוף פ' קמא דסנהדרין והג"ה מיימוני פרק ב' דאישות והגה"ה מרדכי דיבמות ואם כן מאחר שדמי לענין נפשות לענין דרישה וחקירה הוא הדין לענין שלא בפניו דלא מהני לכולי עלמא ואין לומר דאע"ג דאין נאמנים לאוסרה על בעלה מאחר שהוגבה שלא בפניו מ"מ לענין להפסידה כתובתה כדין היוצא משום שם רע שהפסידה כתובתה כדאיתא פ' אלמנה ניזונת והוא דבר ממון הם כשרים בדיעבד חדא דהא כבר כתבתי דלענין הלכה ראוי להורות כרבותינו הפוסלים ואף לדברי ריב"ן נראה דכאן יש לפוסלו דהא אמרינן שילהי יבמות אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר בודקין וקא פליגי בדרבי חנינא דאמר רבי חנינא דבר כו' עד ומאי טעמא אמרו דיני ממונות אין צריך דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת כו' ובמאי קא מפלגי מר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא ומר סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא ומדנקט למשקל כתובה משמע דווקא במקום דאיכא למשקל כתובה דאית בה גם כן טעמא דחינא כדאיתא בכתובות אבל להפסיד כתובה דלית בה טעמא להקל לכולי עלמא בעינא דרישה וחקירה. ועוד יש להביא ראיה דלא פלגינא עדות בכהאי גוונא דהא אמרינן פ' האשה שלום איבעי' להו התירוני להנשא ותנו לי כתובה מהו כיון דאמרי כתובה אדעתא דכתובתה אתאי או דילמא כו' ופסק שם הרא"ש לחומרא וכן משמע דעת הטור אבן העזר סימן י"ז ש"מ דאם ידעינן דאדעתא דכתובה אתאי לא מתירין להינשא אף שתבעה נמי לינשא ולענין נשואיה היא נאמנת אפילו הכי כל העדות בטל וכן משמע ממה שכתב מוהר"ם בתשובה והיא בסוף הגהות מרדכי בקידושין ועיין שם הוא הדין בנד"ד דודאי לאוסרה על בעלה קאתי ולכן אף לענין כתובה אינן נאמנים דאין לומר דלהפסיד כתובה כוונו דאל"כ למה הצריכו לומר ששכבו זו על זו דבעוברת על דת יהודית שמשחקת ומדברת עם הבחורים הפסידה כתובתה כדאיתא פרק המדיר ואי משום דבעוברת על דת לחודה צריכה התראה להפסידה כתובתה כדאיתא בסוטה פרק ארוסה א"כ הוצרכו להעיד עליה דבר מכוער דאסורה לבעלה ותצא בלא כתובה ואימא לעולם דמשום כתובה קאתי זה אינו דאם כוונו לכתובה היה להם להודיע לבעל בפעם הראשון שראתה מה שראו להתרות בה באולי תעבור עוד על דת ותפסיד כתובתה ועוד דהרי כל אחד העיד בפני עצמו וידוע שאין אשה מפסדת כתובתה בעד אחד אלא ודאי לאוסרה על בעלה קאתו דעד אחד נאמן לאוסרה עליו כשהבעל מאמין לדבריו כמו שיתבאר לקמן אלא ודאי לא כוונו הני עדים רק אאיסורא שהוא פשוט לכל שהוא אסורה לבעלה ויותר יש לתלות שחששו לאסור ממה שהעידו לענין כתובה שהוא ממון. ומעתה אומר שמאחר שנגבה עדות זו שלא בפני האשה ובעלה לא הוי עדות כלל לא לענין לאוסרה על בעלה ולא לענין להפסידה כתובתה כמו שבארתי וכל שכן בעדות זו דאיכא למיחש דהא אמרינן בירושלמי פרק זה בורר רב כד הוה חזא סהדי מכווני בלשון אחד היה חושש לשקרים ובעצה אחד כוונו לשונם והיה חוקר ודורש אותם אבל אם לא אמרו ממש בלשון אחד אלא זה אמר בכה וזה בכה רק שלא היה הכחשה לא היה דורש כ"כ ומאחר שעדים אלו העידו בסגנון אחד שראו בב' פעמים ששכבו זה על זה ואמרו עשו אותו מעשה כו' איכא למיחש לשיקרא והיה לחקור בעדות וכל שלא נעשה ונחקר כתקונו ונעשה שלא בפניה לאו כלום