שארית יוסף טז

קאתינא אפי' במקום שגובין בראוי. וה"ה לנדון דידן שאף שכתוב בשטר שיתנו לו בראוי אין זה במשמעות ראוי סתם כמו שאפרש אח"כ. ואף כי דחו התו' פריב"ם ומביאים פרש"י דפי' דנכסי אילו כתב האב לבן הגוף מהיום כו' וא"כ אין לדקדק דסוגי' זו סבירא להו דבעל חוב גובה בראוי ונאמר שמא מי שגובה בראוי גובה ג"כ מנכסי אבא דאבא הואיל ונדחה פריב"ם מכל מקום מכח זה לא נדחה וק"ל. ונ"ל להביא ראיה שהמרדכי לא סבירא ליה פר"י ואם כן על כרחיך צריך אתה לומר דסבירא ליה פירש ריב"ם שמקשה בהג"ה פרק שנים אוחזין על מה דגרסינן בגמרא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ופריך מ"ש מטובת הנאה דכתובה דאשה יכולה למכור כו' ומאי שנא מבן שמוכר בנכסי האב ומת בן הבן מוציא דוקא מת הבן הא לא מת הוי המכירה. ותירץ מה שאירש הוה אסמכתא שמא לא ירש אבל כתובה איתא אלא כשמתה בעלה יורשה כו'. וגבי בן הבן מתרצים י"ל דליכא למידק הא לא מת הוי מכירה אלא אפי' לא מת לא הוי מכירה והא דנקט מת הבן משום דאורחא דמילתא מה שאדם מוכר אינו חוזר עד כאן לשון המרדכי. ואי אית ליה כר"י שהאב מכר הגוף לבן ליתרץ גם כן ב' הקושיות בתירוץ א' כמו שתי' לענין כתובה דגבי מה שאירש הוי אסמכתא וכאן לא הוי אסמכתא שהאב אינו יכול למכור הואיל וכתב לבן הגוף מהיום וכדתנן פרק יש נוחלין האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן ואם כן הוי תרתי חד שיותר טוב לתרץ שני הקושיות בתירוץ אחד ועוד שאינו צריך לתרץ שינוי דחיקא דאורחא דמילתא קתני אלא ודאי שאינו סובר פי' ר"י ואם כן על כרחיך סבירא ליה פירש ריב"ם וגם הבית יוסף מביא בסימן רי"א בח"מ הרבה גאונ"י דסבירא להו דלענין חזרת מעות כפריב"ם סבירא להו. ומה שהבאתי ראיה רק מסוגיות התוספות ולא מגוף הדין של בן שמכר הנ"ל דאין לקוחות ולא מלוה גובה מזה לפריב"ם ואפי' המעות אינו מחזיר וכן אשיר"י וכן הר"ן וכן טור ח"מ סימן רי"א. לפי שיש לומר לפי שאין לבן כלום ולכן מי ישלם בעדו הואיל וירושה זו אינה שלו. אבל בנדון דידן יש משל ראובן לשלם מה שחייב לבתו לכן יכולה לטעון או ישלמו היורשים החוב שנתחייב אביה או ליתן לה כפי התנאי אם היה במשמעות ראוי נכסים אילו. לכן הוצרכתי להביא ראיה כנ' שאין במשמעות ראוי סתם נכסי אכא דאבא. וגם בהג"ה אשיר"י מהרי"ח שמחלק דנכסי אבא דאבא אינו גובה ב"ח ובנכסי' שנפלו מאבי אמו לאחר מיתה שאין אחיו מאביו יכולין לירש אלא מכחו בעל חוב גובה מהם אי בעל חוב גובה בראוי עד כאן לשונו. הרי אף שבעל חוב גובה בראוי אינו גובה בנכסי אבי אבא והוא הדין לנדון דידן אף כי כתוב בפי' בשטר ראוי אינו גובה מנכסי אבי אבא. וגם מהג"ה זו יש להביא ראיה שאין לפקפק ולומר דטעם הגמרא דאין גובה בנכסי אבא דאבא משום דהמכר בטל משום דהוה דבר שלא בא ליד הבן בשעת מכירה וגם הוה אסמכתא כמו מה שאירש מאבא אבל נדון דידן שאין צריך לקנין דאין אלא תנאי מנא לן. אין לומר כן שהרי בהג"ה זו פוסק שגובה בעל חוב מה שנפל מירושת אבי אמו אף על פי שגם זה לא בא לעולם וגם הוה אסמכתא וע"כ צריכין אנו לומר דמיירי בענין שיכול לקנות דאפשר סבירא ליה דיכול לשעבד דשב"ל כמו שפסקו התוספות פ' מי שמת שהבאתי לעיל ואף על פי כן מחלק שבנכסי אבי אבא אינו גובה אלא צריך לומר הטעם הנ"ל. ואם יאמר האומר הרי נדחת