שארית יוסף קנה

היינו במקום שהקנין סודר בסתם ואינו סותר מה שהנהיגו לכתוב את הק"ס אבל בכאן הק"ס סותר המנהג שקבל ק"ס ליתן לו שטר שיהיה לו כחצי חלק זכר וכשהוא עשיר וחח"ז הוא יותר מאלף לא קיים ק"ס שלו כנ"ל וא"כ צריך לקיים מה שקבל קנין סודר שיבא לה לבת כחצי חלק זכר וק"ל. נאם הצעיר יוסף כהן: עה) שאלה על אשה יש לה בית דהיינו שנכתב לה בערכאות שפלוני מכר לה בית שלו. והאמת שבעלה נתן המעות בעד הבית לפלוני הנ"ל וציוה לכתוב לאשתו הבית שיהא שלה אבל בערכאות אינו כתוב רק שהיא קנתה הבית מפלוני הנ"ל. ועתה היא רוצה למכור לאחרים אם מכרה קיים. ועוד נשאלתי אם הבעל אוכל פירות מהבית. עד כאן לשון השאילה: תשובה יש לעיין אם נאמר שנדון בה כפי מה שכתב בערכאות שקנתה מאחר או אם נאמר שנדון בה כפי האמת שהבעל נתן המעות ונתן לה במתנה. גרסינן פרק חזקת הבתים המוכר שדהו לאשתו קנתה והוא אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות רבי אליעזר אומר אחד זה ואחד זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות גמרא אמר רבא הלכתא המוכר שדהו כו' עד ובמתנה דברי הכל קנתה ואין הבעל אוכל פירות עכ"ל הגמרא. והנה לפי הנראה אם נאמר דהוה נדון דידן מתנת הבעל אז אין אוכל פירות ואז היה לנו לומר הואיל ואין אוכל פירות ג"כ הסברא קיים הואיל ואין לו פירות והגוף כבר נתן א"כ מסולק יותר מנכסי אלו ומכרה קיים וכן כתב הרא"ש והטור אבן העזר מביאו (סי' פ"ה) אבל אמת הטור אבן העזר לא סבירא ליה כהרמ"ה וגם מדברי הרא"ש משמע דסבירא ליה מכרה בטל שמקשה על סברא זו מפרק הזורק מההוא דכתב גיטא לדביתהו כו' עד אמר רבא ליקני' לההוא דוכתא כו' אמר רב ספרא מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף ולמה איכסף אם אינה יכולה למכור הוה אינו שלה ותירץ כמה תירוצים לישב סברא הרי דשקיל וטרי אליביה דההוא דסברה דאינה יכולה למכור וגם מחידושי רשב"א פ' חזקת הבתים וז"ל ומכל מקום לענין הדין אמת שהנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות ואם מכרה או נתנה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדין נכסי מלוג וכן כתב הנגיד רבי שמעון הלוי בשם תשובת רב שרירא ורב האי גאון עכ"ל. וכן כ' נ"י שם וכ"ש בנדון דידן די"ל דהוה כאלו נתן לה או מכר לה אחר דהוי ממש נכסי מלוג שהרי אינו כתוב שבעלה נתן לה מתנה רק קנתה מאחר. זאת ועוד אחרת ואף שהבעל נתן המעות לפי דבריה מ"מ שמא עשה כדי להבריח מבעלי חובו ולא גמר ליתן לה ואם תאמר א"כ היכא מצינו שיהא לה ממנו מתנה י"ל שיש לו שדה רצה לומר שנכתב בערכאות שהוא שלו ואז נתן לה אז אין לומר שלהבריח עשה כי כמו שהבעל חוב לוקח ממנו כך הוא טורף ממה שנתן לאשתו אבל נדון דידן לא נכתב בערכאות שהוא שלו רק שאחר נתן לה אז הבעלי חובות לא יוכלו לטרוף ולא הקנה לה אלא כדין שטר מברחת. ולפחות לא יהיה לה בו כח יותר משאר נכסי מלוג. נאם הצעיר יוסף כהן: עו) שאלה על מעיין שארכו שני אמות ורביעי ורחבו אמה וחצי וגבהו אמה ושמינית האמה אם ראוי לטבול בו אם זה הוא שיעור ארבעים סאה או הואיל והוא מעיין אין צריך מ' סאה: תשובה אפילו מעיין צריך ארבעים אף כי כתב המרדכי בשם רבי שמחה בהלכות מקואות (דף של"א ע"ג) אבל רבי שמחה