שארית יוסף קנב

ראה יראה אשר אין לו עינים לראיה איך הכביד לבו ואזניו השע שקורא אומדנא דמוכח שלא ליתן בת בתו לסנויי לה ולנד"ד שיבא הוא ואחיו בעד כל אשר להם וגופם לתפיסה ביד שונאים אינו קורא אומדנא דמוכח ורוצה להוציא ממון בסברא זאת. ועוד הלא הרא"ש ז"ל כלל ל"ד (סי' א') פסק שבאחות הכלה שיצאה מהכלל פטור החתן מקנס דאדעתא דהכי לא עשה הרי שאפי' כזה קרא אומדנא דמוכח ק"ו לנד"ד וק"ל. הפן הב' היכא דתולה בדעת אחרת כגון בריצוי יתומה אין קנס ושבועה אבל בנד"ד שתולה בדעת עצמו אין לעבור על שבועה וקנס מחמת אונס ממון כמו שכתב הריב"ש (סי' שפ"ז) והאריך בראיות עכ"ל וזה דבר תימה מהמורה ההוא שהביא הריב"ש ובהריב"ש אין כתוב קנס ולא כתב אלא שבועה וז"ל אין דעתי נוטה שיהא אונס ממון פוטר בנדון זה עכ"ל וכל התשובה ענינה מחמת שבועה ואדרבא מוכח קצת באותה תשובה שמחמת ממון הרבה נקרא אונס וק"ל וז"ל ולענין טענת אונס שטוען בעל הדין שהיה אנוס לפי שהסוכן עכבו וכו' עד ולכן לא קבלת התנצלותו ונתת כמזיד יפה דנת שכל בידו לבטל בנקלה ואינו מבטל אינו אונס אלא מזיד ולא עוד אפי' לא הי' יכול לבטלו אלא ע"י ממון הרבה שיצטער בנתינתו נ"ל שחייב לתתו ולא יעבור על ל"ת עכ"ל. והנה כאן מדבר משבועה מ"מ תולה שבנקל יכול לבטל נקרא מזיד ולא כשכבד עליו ואף ע"פ שאח"כ אמר ולא עוד מ"מ כתב ממון הרבה שנצטער בנתינתו שנראה מיותר אלא משמע דווקא שאין בממון אלא צער הנתינה אבל נותר לו מה אבל שיתן כל אשר לו וגם שיהיו נתפסים משמע שאפי' בשבועה פטור כך נראה ממשמעות הלשון. הפן הג' דאפשר היתומה לא תתרצה בשום ממון לכן פטור אבל בנדון דידן אינו אלא רק אונס ממון עכ"ל. ראה שעיניו סמויות דבהדיא כתב הרשב"א ז"ל שאף אם תתרצה בתרקבי דדינר' שאין צריך ליתן לה והמורה רוצה לתלות טעם הרשב"א שהיתומה לא תתרצה בממון. הפן הד' דמעשה דרשב"א ז"ל לא הוה שכיח כלל ולכן לא הוה ליה לאתנויי אבל נדון דידן שכיח העלילה לפי שלפני מות אמו היה המחלוקת עכ"ל. הנה המורה ההוא לא שפיל לסיפא דתשובה שכתב ואף אי היה שכיחי או לא שכיח כמת וחולה מ"מ ל"ל לאתנויי ויש טענת אונס הרי דאפילו בשכיח ולא שכיח אין עליו להתנות וא"כ נדון דידן לפחות שכיח ולא שכיח. והנה ראה כמה המורה בעל סברא שמיאון בת בתו לא שכיח ועלילת הגוי קורא שכיח אף כי נפסק הדין בין הגוי ובין אמו לפני ח' שנים ועוד כתב המורה שאף לאחר זמן לא נפטר משבועה כמו שכתב הרא"ש והטור ח"מ (סי' ע"ג) מביאו בזה לא אאריך להשיב כי אין אנו דנין רק על הקנס. ועוד הלא הריב"ש מביא דברי רשב"א דסובר כשעבר זמן השבועה אינו חייב לשלם מכח שבועה והריב"ש מביאו לפסק הלכה. הרי אלו הד' פנים הם פנים שאינם מאירים ולא נהירים אלא הם פנים זועפות ופנים שוחקות למבין כי איך יעלה על הדעת לחלוק סברות כאלו שהם הפוכות למבין ולהוציא ממון מחזקתו והנה אף אי יהיבנא ליה כל טעותיה שבאונס אין לעבור על השבועה כמו שכתב הריב"ש מ"מ טעות גדול טעה המורה לחייב הערב שאף אם הבחור לא היה לו לעבור שבועה מ"מ קנס אינו חייב דלענין ממון יש אונס ואם כן הערב אינו נעשה ערב על שבועה אלא על הקנס ובמקום שהבחור אינו חייב קנס גם הערב פטור ואין לומר שהשבועה היא ליתן קנס אם יעבור וא"כ חייב לקיים שבועתו ליתן וא"כ גם הערב חייב לשלם בעדו זה אינו שאין משמעות ליתן קנס. כמו שכתב