שארית יוסף קנא

רבנן ויתמי למימר סוף דינא כתחילת דינא אחרי שמתחלה כי הוו נפקי בכלוזא היו פטורים גם עתה בסוף דינא שהשכירו שכירין לא נסייע לכם דבר פשוט כמו שכתבתי ושלום מב"ב עכ"ל. הרי בהדיא אף אם מתחלה היה בדין שנתנו בשוה הואיל ואח"כ בא לדין תורה כי כל דבר ממון מחשבין לפי ממון כנ"ל יתנו עכשיו לפי ממון כשאר מסים וכ"ש בנדון דידן שמה שנתנו לפי הבהמות היה לפי שעה ולא היה נהוג מנהג קבוע שאין לילך אחריו רק בדין תורה לפי ממון מה שנלע"ד כתבתי: עא) כמה קולמסין משתברים וכמה דיואות משתפכין ולי נר' שאין צריך לפנים כי הדברים כולם פשוטים וברורים שטורח הקולמוס עליהם מותר והענין כי בחור אחד מק"ק קראקא שמו יושע במהר"ר יושע נתקשר בק"ק פראג בח"ח ובש"ד ובקנס כמנהג והעמיד ערב כמנהג ועשו זמן לנישואין שתהיה בק"ק פראג וקודם הזמן של תנאים מתה בקק"ק אמו של הבחור והעלילו גוים על היתומים בסך גדול ונפסק לבחור ולאחיו שבועה וזמן השבועה תהיה כשיבא השר וואייבד' לכאן ומתוך כך עבר זמן המוגבל ובא הערב לכאן ותבעו. והבחור השיב התנצלות הנ"ל איך שהוא אנוס ודרשנו וחקרנו וגם העמיד לפנינו עדים שבאם יבא השר והבחור אינו בכאן אז יצטרכו לשלם כי המשפט בערכאות כן הוא וענין המשפט הוא סך גדול יותר ממה שיש להם כפלים ויהיו מעותדים לתפיסה בידים שעירות כתוא מכמר והבחור הוסיף לומר שבאם תתרצה הכלה לבא לכאן אז יעמוד מקודם ערבות בעד כפל מקנס הראשון וגם הוא יעשה הנישואין על הוצאתו כל זה להראות שאין כוונתו לערמות כלל ופסקנו שהבחור פטור מהקנס כי הוא אנוס וא"כ ממילא פטור הערב ג"כ וראיתנו מתשובת רשב"א (סי' תשע"א) וז"ל נשאל ראובן שידך את בת בתו לבן שמעון וחייב על עצמו לתת לו דבר ידוע ובקנס ונשבע להשלים התנאי לזמן פלוני ולאחר זמן טען כי בת בתו אינה רוצה בבן שמעון והשיב שהדין עמו שזה אונס גמור מה הוה ליה למיעבד אין לך אונס גדול מזה ואפי' תאמר שהיה יכול לפייס בממון ליתן אפי' התנה שיפייסנה וכדאמרי' בגיטין אטו תרקבי דדינרי בעי למיתב לה. ואל תשיבני שהיה לו להתנות כו' לא היא דאונסא דלא שכיח הוא כו' עד ואפי' שכיח או לא שכיח כמת או חולה ל"ל לאתנויי ויש טענת אונס כו' עכ"ל רשב"א הרי בפי' שבאונס א"צ להוציא ממון הרבה ופטור מהקנס אפי' במקום שבועה. ועוד יש לנו ראיות וטעמים לפטור הערב רק שהיה נ"ל שאין צורך להאריך. ועתה נפרש אותם בסוף רק שמורה אחד שדי נרגא לפי דעתו בראיה הנ"ל וכדי שלא יהא חכם בעיניו נעשה הפלה להפלה ואז נאריך ג"כ בראיות עוד מפורסמות יותר בעזה"י. הערב הביא פסק שלנו לק"ק פראג ופסק המורה אשר לשם בהיפך וגס לבו בהוראה ולא חש לדברינו כי מן הראוי היה לכתוב לנו דעתו תחלה ולהקשות לנו מה שהי' קשה לו בפסק שלנו אבל דעתו מי כמוני בכל הארץ לכן מוכרחים אנו להאריך על דחיית גילי דחיטי שלו. וז"ל המורה כבר דחיתי ראיה זו בד' פנים. הפן הא' איך יעלה על הדעת לעבור שבועה ל"ת מחמת ממון כמו שכתב ריב"ש אלא עיקר טעם רשב"א מכח אומדנא דלא עלה על דעתו ליתן בת בתו לסנויי לה ובמקום אומדנא דמוכח אין חל קנס ושבועה כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ד (סי' ד') ומהרי"ק בשורש ק"א (סי' א') אבל בנד"ד אדרבא אומדנא דמוכח הוא דדעת הבחור היה לעקור דירתו מקק"ק ולקבוע בק"ק פראג כמבואר בתנאים עכ"ל פן הא'. הנה