שארית יוסף קנ

האי והמרדכי על ר"ת אלא דווקא בנדר דלא שייכי בה רבים בגוייהו ולא קבלו שבועתו או נדרו אלא דאיתרמי ששמעו את נדרו ואע"ג דכל א' נוטה לבו אל דבריו מ"מ אין חוששין בנדרו כלל אבל היכא שמשביעין אותו ג' כי הכא והא' נעשה שלישו ושאר הדברים נוגעים אליו והב' קבלו השבועה ונעשו עדים איכא למימר דבהא מודו כ"ע דהמזכיר רבים אע"ג שלא פירש שמותם מסתמא הנך דשייכי בגוייהו והמעיין בתשובת מהרי"ק הנ"ל ימצא שרוב החכמים מסכימים שאין להתיר אם לא שיסכימו כולם לכן מחויבים לקיים נדרם עד שיסכימו כולה להתירם רק שבנד"ד אין מעלה ולא מוריד כי באם יאסור הבה"כ למקצתן יאסור לכולם כנ"ל בתקנות רגמ"ה הנ"ל ולפי פסק הראב"ד ובני דורו גם אין איסורם איסר. ומה שבא בשאילה שמכרו הבה"כ וכן שנים מכרו לשלישי' כו' נ"ל שאין זה מעלה ולא מוריד כי בכל מקום חוזר קרקע לבעל הראשון כי קרקע אינה נגזלת ואין צריכין ליתן דמים אפי' אחר יאוש כמו שכתב הטור ח"מ סי' שע"א וז"ל אבל קרקע אינה נגזלת אפי' נתייאשו הבעלים קודם שמכר הגזלן לעולם ברשות בעלה עומדת ונוטלה מיד הלוקח בלא דמים והלוקח יטול דמיו מיד הגזלן שמכרה לו ואפילו נמכרת לאלף פעמים זה לזה וזה לאחר לעולם הנגזל נטלה מיד מי שמצאה בידו בלא דמים. וכל לוקח נוטל דמיו ממי שמכרה לו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות גזילה וא"כ הרבים מחזיקים בבה"כ מכח מיצר שהחזיקו כנ"ל והלוקח לוקח דמיו ממוכר. נאם הצעיר יוסף כהן: ע) שאלה על ק"ק שבא עליהם בלבול שהגוים לא רצו להניחם שישחטו וימכרו הבשר והיו צריכין הוצאה להסכימו ליתן ביניהם ג' גדולים מכל בהמה שנה אחת ואותן המעות יהיו מוכנים להשתדל בהם. אח"כ נתפשרו עם הגוים ליתן להם מ' זהובים כל שנה ושנה ועתה העשירים רוצים להטיל על כל בהמה ובהמה סך גדול לשער שתוך כל שנה ושנה תהיה ההטלה כפי ההוצאה. והעניים ר"ל אותן ששוחטים הרבה טוענים שיתנו הסך המעות של פשר לפי הממון ולא לפי הבהמות עכ"ל: תשובה נ"ל שהדין עם העניים שהרי כתב מהר"ם והמרדכי מביאו פרק השותפין וז"ל ועל ענין שומרי העיר שמתחלה שומרים בעצמם בלילות ואח"כ נתפשרו הקהל לתת דבר קצוב לשנה השיב מהר"ם אף על פי שמתחלה היו שומרים לפי הגלגולת אם דל ואם עשיר מכל מקום אחרי שכבר הוסבה השומרים לדין תורה כו' עד בתר השתא אזלינן ואם מתחלה שהיו הגוים מושלים ומופקדים על השומרים שינוי מדת של תורה דכל דבר התלוי בממון מחשבין לפי ממון וכו' עד כאן לשונו הרי שאף על פי שמתחלה היו שוים עני כמו העשיר מ"מ אחר שבא לסך ממון פסק ליתן לפי ממון וה"ה לנדון דידן. ואין לומר דהתם הטעם מפני שמתחלה היו שומרים ע"י גוים ולכן נתבטל אח"כ אבל בנדון דידן היה ההסכמה ע"י עצמם דילמא אין לשנות הואיל וקבלו כך מעצמם כמו שמשמע קצת שהרי מהר"ם תולה הפסק שמתחלה היו גוים מושלים כו' מ"מ יש לעיין בראיה שמביא מהר"ם דמשם נשמע שאפי' אם מתחלה לא היה ע"י גוים מ"מ הולכים בתר סוף הענין שהרי מביא ראיה מהא דאמרינן פ"ק דב"ב כריא דפתיא אפילו מרבנן ואי נפיק באכלוזא רבנן לאו בני מיפק באכלוזא נינהו ולא מצי רבנן למימר כיון דאילו היו נפיק באכלוזא היינו פטורים גם עתה לא ניתן כלום או אם התחילו לצאת באכלוזא ושוב נמלכו ושכרו שכירין לכריא דפתיא לא מצי