שארית יוסף קמח

נכסים אלו לשמעון והבה"כ אשר בבית זה ישאר לבני עירו י"ץ לעולם ועד. ולבני עיר פלוני ישאר להם רשות לבא בה להתפלל עד עשרים שנה הבע"ל ובצואה זו כתב שנותן כח רשות ליורשיו ולכל א' מיורשיו למנוע לאשר יראה בעיניהם מלבא לבה"כ הנ"ל ונתן טעם לזה למען לא תולד סבת הפרדת בין יורשיו ועוד מתוך הצואה אומר שלא יוכלו למוכרה אם לא לצורך גדול וקודם שימכרו יחויבו לשום חוצה ק' דו"קטן. וכן ג"כ תכשיטיה כדי לעשות אחרת כמותה או לחלק המעות לאיזה דבר הקדש ומכ"ת יודע כל דבר מצוה יכולין לשנות לפדיון שבויים חוץ מבה"כ בנוי אא"כ התנה בשעת נדרו ואחרי זו מ"ב שנה מכרו יורשיו עם עול תוקף הצואה הנזכרת ובעלים השנים אח"כ מכרוה לבעלים שלשיים ואח"כ כמו לשנה קמו בעלי שלשיים אשר המה לע"ע בעלים מהבית הנ"ל ואומרים פלו' ופלו' לא יבואו להתפלל אל הבית הזה אם לא ברשותי כי היא שלי עבור כי קניתיה ועוד כי אני בא מכח הצואה יבא נא דבר מכ"ת לעבדיך להודיעני אם יכולין למנוע דרכי התפילה למי שירצה להם. שאילה שנית ילמדינו רבינו עוד אנשים רבים אשר אסרו על נפשם בשבועה חמורה ובנקיטות חפץ וע"ד המקום וע"ד רבים מדבר בה"כ הנזכר שלא יוכלו כל א' מאנשים הנזכרים לדבר ולהשתוות עם בעלי השלשיים הנז' אם לא ברצון כל האנשים הנכללים יחד בקשר הזה ובכן בעת התקשרם בקשר הזה היו כולם בבה"כ ויהי היום שלחו בעלי השלשיים הנ"ל אחרי האנשים הנ"ל ורצו שיחתמו כתב א' אשר היה טוב להם דהיינו כי האנשי' ההמה יודו בהודאה גמורה כי בה"כ הנ"ל הלא היא של בעלי השלשיים הנ"ל ובכן האנשים הנ"ל לא רצו מה שעשו בעלי השלשיים הנ"ל ע"י ערכאות. וע"י דין אומות העולם הוציאו ציווי שלא יבואו לבה"כ להתפלל ובכן נשארו החוצה שלא נכנסו בה להתפלל כנגד ו' חדשים ויהי כי באו ימים נוראים אשר ראו האנשים שלא יתפללו השתוו עמהם ועשו רצון בעלי שלשיים בכל אות נפשם ועברו על דברי תנאיהם אשר קבלו עליהם שלא להשתוות עמהם בלי ידיעת כל אנשים וכן לא נשתוו כל האנשים וע"כ יבא נא דבריך אם יוכלו להשתוות בלי ידיעת והסכמת כל האנשים ביחד. ושלום: תשובה גרסינן בפרק בני העיר בה"כ לוקחין תיבה אר"י לא שנו אלא בה"כ של כפרים אבל בשל כרכים כיון דמעלמא קאתו לה הוה דרבים ולא מצי מזבני לה וכתב הר"ן י"מ (נ"ל שהוא א"ז) דהיינו טעמא דכיון דמעלמא קאתו לה רבים הוציאו בבנין ושמא יש אחד בסוף העולם שהוציא בה וחלקו מעכב לפי שאין בני העולם כפופין לבני העיר ולא לשבעה טובי העיר שבה כו' עד ואחרים (נ"ל הם הרמב"ם והרא"ש) פי' דשל כרכים טעמא דלא מצי מזבני לה מפני שהן בונין אותם ע"ד כל העולם והרי הן כמקדישין אותם לכל וא"כ לכל הטעמים האלו הבה"כ הבא בשאילה א"א למכור ונתקדשה ממילא שהרי באין להתפלל אפי' אנשי עיר אחרת כי הם אינם כפופים וגם באולי סייעו בבנין וק"ל. ועוד הרי אחז"ל פ' המניח (דף כ"ח) מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ושם מפורש אף כי הדרך ודאי שלו ואין לך מיצר שהחזיקו בו רבים גדול מבה"כ וגדול מזה דאמרינן במשנה סוף פרק חזקת הבתים (ד' ס') אבל אם רצה כונס בתוך שלו ומוציא פי' זיזין. גמרא איבעיא להו כנס ולא הוציא מהו שיחזור ויוציא כו' עד כי פליגי להחזיר למקומה ואיפכא איתמר ר' יוחנן אמר אינו מחזיר ור"ל אמר מחזיר רי"א אינו מחזיר משום דר' יודא דאמר