שארית יוסף קמז

דאסמכתא דריבית טוב מפני שבא לידו דאם כן הלא מעשה שדן עליו היה בא לידו והוא אינו מפרש מטעם דבא לידו אלא מטעם שעשה לו טובה ש"מ דבא לידו אינו מעלה ולא מוריד וא"כ מה מתרץ אלא ע"כ לא יסבור תירץ של ר"ת אלא תירץ של ר"י מפני שעשה לו טובה ובא לידו לבד אינו מועיל וק"ל. ועוד מביא המרדכי פרק שור שנגח ד' וה' תשובת מהר"ם וכתוב בשאילה שמסירה דאסמכתא להדיוט לא קני וע"ש ואם יאמר האומר הלא שמעון מוחזק ויאמר קים לי כר"ת כדכתב ר"ב גבי נדונית חתנים אין לומר כן שהרי כתב מהרי"ק שורש ג' שיש לחלק דווקא התם מצי למימר קים לי כרש"י כו' עד אבל בספק אחר אפשר דס"ל דלא מהני תפיסה היכא דלא מצי טעון טענת ברי כגון דמספקא לן דינא מחמת פלוגתא דרבוותא וכן נראה קצת מדלא אשכחן שדבר הר"ר ברוך אלא בנדונית חתנים וכו' עכ"ל מהרי"ק. וכל שכן בנדון דידן שמהר"ם שהוא בתראה מסכים עם ר"י ועוד שר"ת אינו פוסק רק להלכה כי לא בא לידו מעשה אבל ר"י ומהר"ח פסקו על מעשים שבאו לידם ודיינא נחית לעומקא דדינא ולא לחנם אמרו חז"ל ומעשה רב. אך בזה יש לעיין הואיל והוא קנס של שידוכין וכתב המרדכי פ' הריבית וז"ל אמנם בשידוכין כיון שמנהג העולם להקנות בסודר מן הדין אפילו בלא מעכשיו החוזר בו קני דבמנהג תליא מילתא כדמשמע לקמן גבי סטומתא ועוד דראוי לקנסו על שבייש חבירו שלא ירגילו לחזור כ"כ ראב"י העזרי. עוד כתב ריש פ' המקבל כתב ס' א"ז דלא שייך אסמכתא בשידוכין דאין זה גוזמא מה שנהגו לקנוס החוזר לפי שהתנו ביניהם לפי הבושת שמתבייש שכנגדו כו' מ"מ נראה דבנדון דידן לא שייך כל הני טעמי דטעם הראשון דמשום מנהג ליתא שהרי כתב שהמנהג להקנות בסודר וכן נמי מנהגינו להקנות בסודר מה שלא נעשה בנדון דידן וטעם שני שכתב שראוי לקונסו על שבייש חבירו שלא ירגיל לחזור ג"כ אין שייך לנד"ד. חדא שנעשה בין ראובן ושמעון לבד ואין שייך בזה בושת מה שנעשה בסוד ואם ע"י מחלוקותם נתפרסם באם היה מחזיר לו המאה אדומים לא היה כאן בושת. ועוד שראובן לא ביישו אלא כמר יודא ואין לקנוס לראובן על ביוש שביישו יודא. ועוד שאין כאן בושת כלל שהרי נתרצה יודא ושלח תנאים ואם מפני שעבר זמן איזה שבועות מסתבר שאזל הבושת כשנתרצה אף כי עבר זמן שקצב לו לשלוח התנאים אין לא לקונסו כי למפרע מוכח שלא מחמת בושת נעשה ואף אם היה נראה כבושת אזל ליה בשת למפרע וק"ל. לפי הנראה טעם זה היה מספיק אף אם לא היה אסמכתא כלל שבשביל זמן קטן כזה שעבר יאכל הלה וחדי כי אומדן דעת שניהם לא היה רק כשיעבור מכל וכל או זמן רב ולא על זמן קצר כזה מ"מ מה שכתבתי לעיל לא כתבתי רק דרך מ"מ אבל להלכה ולפסוק הלכה צריך עיון יותר כי דיני אסמכתא ודיני קנסות רבו בהן חילוקים ודיעות הרבה. נאם הצעיר יוסף כהן: סט) שאלה מק"ק רי"ז אשר תחת ממשלת הדוכוס מפערער ילמדני רבינו מי שקנה בית בכרך ויש בתוך הבית בה"כ ובאים להתפלל בה אנשי עירו ואנשי עיר אחרת קודם מכירת הבית והן לאחר מכירת הבית ויש בתוכה הקדשות רבות שעזבו אנשי שם להקדש עיר פלוני והובאו לבה"כ ההיא הן קודם המכירה והן אחר מכירת הבית ומעולם לא נמצא שום תנאים על בה"כ זה בשעת בנין גם לא נודע מי הבונה רק בשעת צואה של בעל הבית זו חלק נכסיו לבניו בית זה עם נכסים אלו לראובן ובית זה עם