שארית יוסף קמו

ריבית כיון דאמר מעכשיו הוה מכר כו' עד כאן לשון הגהות. והנה אף כי רבינו תם כתב כך הלא בעל הספר כתב עליו אמנם צריך ראיה על זה ואדרבא הביא ראיה לדחות סברא זו ומה שכתב ומיהו במעכשיו קני כו' ע"כ צריכין אנו לומר דהוה איזה קנין שהרי כתב דהוה מכר ואין מכר בדברים בעלמא אלא היה איזה קנין וכן משמע מדברי הרמב"ם והטור מביאו (סי' ר"ז) וז"ל בד"א שקנה כשמקיים התנאי שקנו ממנו באחד מן הדרכים שקונין בהם אלא שהתנה כו' וזה קאי על לעיל שאמר מעכשיו. ועוד כי יש להוכיח שבמקום שכתבו קני במעכשיו היינו בק"ס רק שאינו בבית דין חשוב משום דאם לא כן קשו שתי תשובות מהר"ם אהדדי רק שקשה עלי להאריך ולהביאם ועוד מובן שר"י הנ"ל אינו מחלק כלל בין תפס מלוה עצמו לתפוס שליש שהרי תירץ שלכך זו האסמכתא של הלוהו על שדהו קונה יותר מפני שהוא כמכר וגם עשה לו טובה וכן מהר"ם שהבאתי לעיל סבר ג"כ הטעם מפני שעשה לו טובה שהלוהו ופסק שזכה במשכון במעכשיו הואיל ועשה לו טובה שהלוהו ואינו מפרש הטעם שהוא בידו. ועוד הלא מהר"ם סי' ר"ץ) והמרדכי מביא תשובה זו בפרק איזהו נשך (דף קל"ט ע"ב) בהדיא אפילו כשנתנו לידו ובמשיכה נמסרה לו במעכשיו שלא קנה הואיל ולא היה ק"ס וגם בתשובה זו מפרש שאינו סובר תירץ שחילק ר"ת רק כמו שתירץ ר"י וז"ל התשובה ונשאל להר"ם ראובן שמכר בית לשמעון ונדר לו לסלק המצרן וגם המצרן אמר ללוקח אין רצוני לקנות כי אין לי מעות ביקש המוכר לאשתו להשאיל לו תכשיטיה לערבון ביד שליש עד שיסלק לו המצרן וגם הלוקח נתן ליד אותו שליש ערבון שהיה י"ב זקוקים שיתן מעותיו ולא יחזור בו ולאחר שעשו סכום המקח בא המצרן עם מעותיו וסילקו הלוקח כיון דלא קנו מיניה דמצרן כדפסיק פ' המקבל (דף ק"ח) צריך למיקני' מיניה והנה הלוקח תבע הערבון מן השליש עבור שהמוכר לא סילק המצרן והעמיד השליש עדות ואמר למוכר פלוני תובע הערבון ואמר במעמד שלשתן לפני עדים תן לו כי מן הדין הם שלו ולא היה שום קנין ולא ב"ד חשוב אכן במשיכה נמסר לו שיזכה מעכשיו אם לא יסלק המצרן מטיבותא דמר נ"ל דאסמכתא היא ולא קניא דכל דאי לא קני וא"כ היכי ליקני הא לא קנו מיניה בב"ד חשוב ואף על גב דאמר מעכשיו לא קני דהא כל קנין מעכשיו הוא דאי לאחר זמן היכי קני והא בההוא שעתא הדר סודרא למריה ואפי' הכי פסקינן פ"ד נדרים (דף כ"ז) דלא קני אלא היכא דקנו מיניה בב"ד חשוב כדמשמע בנדרים גבי ההוא גברא דאתפיס זכוותא לבי דינא ואמר אי לא אתינא ליבטלו זכוותא ואיתניס ולא אתא ואמר רב הונא לבטלו זכוותא ה"מ התם דא"ל לבטל זכוותא כדאמרינן התם בסמוך ופירש ר"י שאני התם דאמר לבטלו כלומר ולא נתן כלום אלא אמר אי לא אתינא אז אני מודה שכל שטרי זכיותי זיוף הם והודאות בעל דין כמאה עדים דמי אבל הנותן דבר לחבירו או בידו או ביד שליש ואמר אם לא אעשה כך וכך תניהו לו לא קנה אפי' קני מיניה בב"ד חשוב כך כתוב בדפוס במרדכי אבל מוטעה וכך יש להגיה אפי' קני מיניה אי לא קנו מיניה בב"ד חשוב כך מצאתי במרדכי ישן ובתשובת מהר"ם והא דאמר פרק הריבית הלוהו על שדיהו דאסמכתא היא ואפילו הכי קניא בדאמר מעכשיו ובלא קנין לאו ראיה היא דע"כ ההיא אסמכתא לא דמיא לשאר אסמכתות כו' עכ"ל מהר"ם בר ברוך. הרי בהדיא שכתב אפי' נתן לידו הוה אסמכתא ולא קני אם לא קנו מיניה. וגם אי אפשר לומר שיסבור תירץ של ר"ת