שארית יוסף קמג

והודאה ואם כן לדבריהם חייבת שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו. מכל מקום בנדון דידן נ"ל שאין לומר אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא מוריש שבועה לבניו משום דשבועה זו אינה באה לצורך יתומים ר"ל שהיתה רוצה להוציא מיתומים אלא מחמת הבת שהיא בעל חוב והשבועה שלא קבלה מקודם אז אדם מוריש שבועה לבניו ר"ל שיורש שלה נשבע שלא פקדנו אמינו והראיה שהרי על דברי רב ושמואל שאמרו ביתומים מן היתומים כשמת לוה בחיי מלוה שנתחייב הלוה שבועה ומת אינו מוריש לבניו אמרו בגמרא הבו דלא להוסיף עלה כגון פוגם שטרו ומת לא אמרינן כן וכן כתב הטור ח"מ (סי' ק"ח) וז"ל דווקא בזו השבועה שהיה לו לשבע ליורשי הלוה אנו אומרים אין אדם מוריש. אבל שאר שבועה מורישה לבניו לפיכך הפוגם שטרו ומת אע"פ שהוא הי' צריך לשבע בניו נשבעים שלא אמר אביהן שהוא יותר פרוע ממה שאמר ונוטלין וכגון שלוה קיים אבל אם מת לוה בחיי מלוה היינו יתומים מן היתומים אין אמש"ל וכן הבא לפרע שלא בפני בעל דין או הלקוחות או עד אחד מעיד שהוא פרוע ומת קודם שנשבע בחיי הלוה יורשים נשבעים שבועות יורשים ונוטלין. סוף דבר שכשהוא לטובת היתום אנו אומרים אין אדם מוריש ולא בענין אחר וכן כתב הטור (סי' פ"ב סעיף קטן ז') דהאלפס והרמב"ם סוברים כן וכן עיקר עד כאן ואפי' אינו פליג על יתומים אלא פליג עם הערב אז אם הערב יכול לחזור על היתומים אז אנו אומרים אין אדם מוריש שבועה לבניו וכשאין להן ליתומים שאין הערב יכול לחזור על היתומים משמע אז אנו אומרים אדם מוריש ואם כן ה"ה נגד בעל חוב כנדון דידן שהשבועה היא נגד הבת שהיא בעל חוב אנו אומרים אדם מוריש שבועה וק"ל ואף שכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ו (סי' ג') שנשאל על ראובן שמכר קרקע לשמעון ובא לוי ב"ח של ראובן לגבות משמעון ונשבע לו בתקנת חז"ל ונשאר הדבר תלוי ועומד והלך שמעון ומכר הקרקע ליודא ומת לוי ובא גד בנו לגבות מיודא וטוען שאביו כבר נשבע לשמעון ויודא משיב אפשר שפרע אחר כך. והשיב דברי יודא כנים אע"פ שנשבע שמא אח"כ פרע כי ב"ד משביעים אותו בשעה שמורידין לנכסים הלכך אין אדם מוריש שבועה לבניו עכ"ל הרי שסובר שאומרים אין אדם מוריש שבועה לבניו אפי' נגד יודא שאינו יתום אם כן בכאן נמי נימא הכי אין אדם מוריש שבועה לבניו נגד הבת מ"מ כדי שלא נאמר דפליג הבן ר"ל הטור שכמה פעמים מובן שסובר דווקא נגד יתומים אנו אומרים אין אדם מוריש שבועה לבניו אבל גבי גדול לא נאמר שהרא"ש מיירי במקום שאם היה יוצא מיד יודא היה חוזר על יתמי שמעון לכן אמר אין אדם מוריש שבועה לבניו כי יש להם מאביהם שמעון. ואין להקשות א"כ יקח יתמי לוי עצמן מיתמי שמעון כי ללוי אין דין ודברים עמהם רק על השדה ובאם יקחו יתמי לוי מיודא יחזור יודא על יתמי שמעון והוי כמו שדן עם יתומים ואז אנו אומרים אין אדם מוריש שבועה לבניו וק"ל לאפוקי שאר לקוחות שאין להם לחזור כי באם היה להם לא היה טורף מהלקוחות וק"ל לא אבל יודא יכול לחזור כי אין להקשות למה לא לקח לוי או בנו מהן כי אינו בעל חוב של שמעון רק של ראובן ואף אם יורשי שמעון עשירים אין לוי עמהם כלום רק עם יודא מחמת שדה זו ובאם יצא מיד יודא יחזור על יתמי שמעון וק"ל. וראיה קצת שהוא מטעם זה שבאם אינו מטעם זה מה לו לכתוב דין זה על ראובן מכר לשמעון ובא לוי כו' ושמעון מכרו ליודא לקצר הדין כשהוא ביד שמעון ומת שמעון ואחר כך מת לוי ובא גד להוציא משמעון אלא ודאי שמעון