שארית יוסף קמב

לא היתה אצלו לא חיישינן לצררי ונ"ל ראיה ברורה שכתב האשיר"י (דף קפ"ו ע"ד) וז"ל והא אשכחן דחיישינן לצררי אפילו תוך הזמן גבי אלמנה כו' עד ותי' ריצב"א דבכתובה נמי לא חיישינן תוך הזמן לצררי אלא שכיב מרע סמוך למיתה אורחא למיתפסה צררי כו' עד כאן לשון אשיר"י ועוד ראייה מרש"י שפירש במסכת ערכין פרק שום היתומים (דף כ"ב) וז"ל צררי אתפסי אביהן נתן לבעל חוב מעות או משכון בשעת מיתה ולא הספיק ליטול השטר ואף כי יש לפרש דרש"י לאו דווקא סמוך למיתה חיישינן ושמא ה"ה קודם חיישי' ומה שאמר סמוך למיתה הוא כדי לתרץ למה לא לקח השטר מהבעל חוב לכך אמר שמא היה סמוך למיתה ולא הספיק ליקח השטר מכל מקום הרי הבית יוסף באה"ע (סימן נ"ו) מביא דברי רש"י וכתב וז"ל מצאתי כתוב על דברי רש"י משמע מתוך פירושו דמקמי מיתה זמן ארוך אין לחוש ואפילו חלה ונתיירא למות כיון שנתרפא חוזר ונוטל הצררי לפי פירש זה אם נהרג או מת מיתה חטופה או נטרפה דעתו אין לחוש לצררי עד כאן לשונו וגם מתירץ של ר"ש שמתרץ מה שקשה על נפל הבית עליו ועל אשתו בפרק מי שמת הלא אף אם בוודאי מת האיש קודם ואח"כ האשה הלא לא נשבעה על כתובה ואין יורשיה יורשי כלום ומתרץ ר"ש דבמת פתאום אין לחוש לצררי ולא היתה צריכה שבועה אעפ"י שר"י דוחה תירץ של מת פתאום ותי' תירוץ אחר וגם הטור אה"ע סי' ג' מתרץ תירוץ אחר כגון שיחד לה כתובה שאינה צריכה לשבע. מכל מקום הרי לשם נדחה ג"כ תירוץ של יחד לה כתובה ואעפ"י כן כתבו טור אה"ע וגם הר"ן (בדף רל"ג) באלפסי תירץ תירוץ אחר מכל מקום הואיל ומהר"ם עשה מעשה במת פתאום הרי חיישינן לצררי בפרט עתה שהכתובות גדולות ומרובות ואם כן הואיל ולא חיישינן לצררי הואיל ולא היתה אצלו כשמת באותו חולה אם כן גם כן אינה צריכה לשבע על שנשאה ונתנה בחיי בעלה אם לא ע"י גלגול כשחייבת לשבע משום צררי אז יש מחלוקת בין החכמים אם צריכה לשבע על ידי גלגול על מה שנשאה ונתנה בחיי בעלה אבל כשאינו צריכה לשבע משום צררי אינה צריכה לשבע כלל והראיה שהרי כתב המרדכי והטור שכשיחד לה בעלה קרקע בכתובה שגובה בלא שבועה ולמה אינה נשבע שלא גנבה אלא אינה צריכה וכן יש להוכיח מתי' ר"ש הנ"ל שתי' על מתני' נפל הבית עליו ועל אשתו שיורשי האשה אומרים הבעל מת קודם ורוצים לירש כתובתה וקשה אפי' מתה באחרונה הלא לא נשבעה על כתובה ואיך רוצים לירש ותירוץ דבמת פתאום אין לחוש כנ"ל והנה מכל מקום למה לא תשבע על מה שנשאה ונתנה בחיי בעלה שמא גנבה אלא ש"מ כשאין לחוש לצררי אין משביעין אותה שלא גנבה בחיי בעלה וק"ל. אך בזה יש לעיין אם נשאה ונתנה לאחר מות בעלה שאז צריכה לשבע אפי' פטר אותה בעלה משבועה ואז אין להשביע משום צררי שהרי הבעל פטר מ"מ צריכה לשבע ואם כן מובן שאינו תולה בצררי ומכל מקום צריכה לשבע כמו שפסק המרדכי סוף פרק כל הנשבעים והטור אה"ע (סי' צ') והטעם כמו שאומרים פרק כל הנשבעים ומ"ש הני משום דמורי התירא ואם כן נאמר אין אדם מוריש שבועה לבניו. ואף שבאלפס פסק (דף שכ"ח) שמדבר דווקא בטוענת שתי כסף ופרוטה והודה בפרוטה ואם לא אינה חייבת לישבע מכל מקום הרי הר"ן מביא דברי הר"ר יוסף הלוי והרמב"ם שסוברים דלא בעי כפירה