שארית יוסף קמא

על שרצה לגרשה או לישא אחרת לפי שבדין היה יכול לעשות הואיל ושהה עמה עשר שנים והיא שחדה אותו בזה שמחלה מקצת כתובה כדי שלא יגרשנה לכן הוה מחילתה מחילה ועוד דאין אונס זה גלוי ועוד הלא מסרה מודעה עד כאן לשונו משמע אבל מי שאנס אשתו בקטטות בלא דין ואונסה גלוי כנ"ל והיא בשביל זה מוחלת כנדון דידן לא הוה מחילה וק"ל: סז) שאלה על אחד שהלך מכאן למדינת מערהרין ל' פרסאות מכאן בסחורה ומת שם והניח חיים לכל ישראל ובבא הקול לכאן שמת תכף שלחו ב"ד לאשתו ולקחו פנקס שלו והכתובים והמפתחות מכל אשר לו לקחו הקרובים אבל היו כשרים לעדות ובתוך כך מתה גם כן האלמנה ולא נשבעה על כתובתה והיו בנים קטנים ויש לה בת נשואה שיש לה שטר חצי חלק זכר והנוסח משטר ח"ז ידוע שנכתב איך שחייב לה אביה סך גדול ובירושת חצי זכר כשירצה הזכר ליתן לה נשתלם החוב הן רב הן מעט והברירה ביד הבן לאחר מיתת האב והבת טוענת הואיל ולא נשבעה על כתובתה אם כן הכל הוא ירושת האב תן לי שטר חלק זכר ואפוטרופסים של יתום טוענים מה בכך הלא המטלטלים אינם מגיעים לכתובתה ואין לבת מהאב כלום ומהאם אין לך שטר חצי חלק זכר. עוד תובעה הבת מה שכתוב בתנאים שקבל אביה בק"ס ליתן לה ולבעלה דירה ג' שנים תנו לי דירה והאפוטרופסים טוענין שהוא קניין דברים שלא הקנה לה הבית לדור בו ועוד שלא הניח רק כדי כתובה ואין ליתומים מה לשלם עד כאן לשונו: תשובה בודאי אם היה הדין שאשה זו הייתה חייבת שבועה כדי להחזיק במה שהיה לה בכתובה אז בודאי אמרינן הואיל ולא נשבעה היתה הבת גובה שטר חלק זכר שלה כי היו כל הנכסים בחזקת האב והיתה נוטלת חלקה והראיה שכתב הרא"ש סוף כלל נ' בתשובותיו והטור חשן המשפט (סי' רע"ח) והטור אבן העזר (סימן ק"ה) וז"ל וששאלת ראובן שמת והניח בנים בכור ופשוט ואלמנה והאלמנה מתה ולא נשבעה על כתובתה אם יש לבכור פי שנים דמספק' לן אם הנכסים קרויין נכסי האם כיון שלא נשבעה על כתובתה. תשובה כל זמן שלא נשבעה ולא הגבוהו ב"ד כתובתה כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום והבנים יורשים את אביהם ויש בהן דין בכורה עד כאן לשון הרא"ש וא"כ בנדון דידן נמי אם היתה חייבת לשבע ולא נשבעה נאמר גם כן כל הנכסים בחזקת אביהם והבת היתה נוטלת שטר חלק זכר והטעם שאין אדם מוריש שבועה לבנים. זאת ועוד אחרת שגם הדירה היו חייבים לשלם לבת אם הניח אביהם כדי לשלם. ואע"פ דאמרינן פרק מי שמת שמדין ודברים קנו מדין ולא קנו עד שיקנה לו בית לדור בו והטור ח"מ (סי' רי"ב) פוסק כן בסתם ואינו מחלק כלום אם כן נאמר שלא יקנה מכל מקום הרי הרשב"א והרמב"ן (סי' ס"ז) והב"י מביאם בח"מ (סי' רכ"ה) מחלקים דווקא כשקנו ממנו דירת בית מתחילה ולא אמר מקודם הקנין כלום אבל אם מתחלה אמר אני נותן לו דירת בית ואחר כך קנו ממנו כמו שכתוב בתנאים וקנינא מיניה על כל הנ"ל אלימא ק"ס כאלו אמר בית לדור בו עד כאן לשונו ואם כן היה חייב אבל מ"מ כי נעיין בנדון דידן לא נתחייבה האשה שבועה כלל אפילו ליתומים כי שבועה שסתם אשה חייבת הוא מחמת חשש שמא התפיס לה בעלה צררי וכאן נ"ל שאין לחוש לצררי