שארית יוסף קלח

שר"ח פסק כן וא"כ בנדון דידן אם נתנה לבתה יותר מעישור נכסים א"כ המותר מנכין מכתובתה ואם נתנה כ"כ שהמותר כפי כתובתה א"כ אין לה על היתומים כלום. ואף אם הרויחה הרבה אחר מות בעלה מ"מ הכל ליתומים הואיל ולא אמרה ראו מה הניח לי בעלי ומ"מ היא צריכה לשבע שאין לה אצל היתומים כלום ר"ל שהוציאו כדי כתובתה או שמחלה ליתומים קודם שנתחייבה לחתנה אבל עתה אינה יכולה למחול כי חייבים היתומים ליתן מה שיש להם משל אם למי שהיא חייבת מדר' נתן ולא דמי למכירת שטר שיכול למחול וק"ל אבל מי שחייב לראובן ויש לו חיובים אצל שמעון אינו יכול למחול לשמעון כשאין לו לשלם רק מזה החוב כמו שמבואר בח"מ תחלת סי' מ"ז וכן סי' פ"ז ושם מביא הב"י שתירץ שמכירת שטר חוב מדרבנן אבל חוב הוא מדאורייתא וע"ש. עוד יש לתרץ דכשחייב לאחר החוב שחייב לו הוא של אותו אחר ולכן אינו יכול למחול אבל מחילת ש"ח אין החיובה קודם מחילה ואין לו עליו כלום עד אחר מחילה וכשבא החוב כבר נמחל וק"ל. ומ"מ דווקא כשהשטר חוב מוחזק בב"ד או שהוא ביד שליש אבל אם אין הש"ח מוחזק בב"ד נאמנת במיגו שהיתה יכולה לשרוף השטר בסוד וכל זה מבואר בח"מ סי' מ"ז וסי' פ"ז. נאם יוסף כהן: סד) שאלה על ראובן ושמעון שקבלו בשותפות מלוי י' זהובים אדומים להשתדל באיזה סחורה בשותפות להביא סחורה על אחריותם ולא על אחריות לוי וקבל אחד מן השותפין ה' זהובים אדומים בפני שותפו והטילו בכיסו שקורין ווצק במקום שהניח אדומים שלו לאחר זמן הלכו השותפין ביחד מעיר לעיר לקנות שם אותה סחורה והיה להם גם שאר כספים כל א' בכיסו מונחים בארגז ובצאתם מן העיר נטל אותו הווצק שהיו שם הזהובים אדומים שקבל מלוי והניח אותן בעגלה שישבו ב' השותפים במקום משומר עליהם תחת התבן וגם הניח עליו טלומ"קי ועמדו לסטים בדרך ויחפשו וימצאו הארגז אשר היו שם שאר כספים ונטלו אותם והיה ירא אותו שהיה הווצק שלו שמא ימצאו גם אותו ונטל אותו הווצק והניח אותו בטלומק אשר חפשו הלסטים כבר כי אמר לא יחפשו עוד בטלמוק ההוא ואירע שחפשו שנית בטלומק ההיא ולקחו הווצק והטלומק היה של שניהם ע"ז ילמדנו רבינו על מי לשלם הי' אדומים אם אותו שקבל הי' אדומים או על שני השותפים יחד. עד כאן לשון השאילה: תשובה נ"ל שאין זה צריך פנים ולא שום ראיה כי ידוע שאין שייך לומר שיטמינם בקרקע כדין פקדון כי לקחו אותו לילך בסחורה ואפי' פקדון אין דינו להטמינה שהרי כתב המרדכי פ' המפקיד דדווקא בימי חכמי התלמוד שהיה בתיהם רעועים רק שאין כאן מקום לדבר מענין זה וגם אין במקומינו רגילות לתפור הזהובים בבגדים וכתב אבי"ה והמרדכי מביאו פרק המפקיד (דף קל"ז ע"א) דהכל תלוי לפי מנהג והמקום כו' ואם כן על דעת זה ניתנו לידן להטמינם כסדרו ורגילות דהיינו להטמינם תחת התבן ובהדיא כתב המרדכי פ' המפקיד (דף קל"ז ע"א) וז"ל כדאמרינן פ' אלמנה ניזונת לא עדיף מדידך וכי מעיינת בזה לא דמי דהתם מיירי באחריות הדרך עכ"ל הרי שבדרך שאני וק"ל ואם כן לא פשע ואונס גמור וחבירו חייב כמו אותו שלקח הי' זהובים. ועוד נ"ל הואיל ושותפים הם וכן קרוב לודאי שיש לו גם כן דבר מה לשני בידו של שותפות שחייב לשמור והוה עמו במלאכתו ואז פטור גם אם פשע כדכתיב