שארית יוסף קלז

אין להם ביטול מקח יש להם ורב נחמן סובר דאף ביטול מקח אין להם ופסק האלפסי כרב נחמן דאפי' א' בק' לא הוה ביטול וכן פסק המיימון והב"י פסק כוותייהו כמנהגו לפסו' שסובר המיימון עיקר אבל ר"ת פליג וסבר כר' יוחנן דעד פלגא לא הוה ביטול מקח ולא פלגא בכלל והטור חושן המשפט מביאו (סי' רכ"ו) וכתב וכ"כ א"א ז"ל וידוע דהלכה כאלפסי דווקא במקום שלא נחלקו עליו התוספות וכאן ר"ת שהוא בעל תו' פליג. ואף כי מהרי"ק כתב שאף במקום שנחלקו התוספות לא יוכרח לומר לסמוך על פסקי תוספות כאשר אנו סומכים על האלפסי ורוצה לומר דהוה כמו ספיקא דדינא וא"כ היה לנו לומר המע"ה אבל מ"מ הואיל והרא"ש ז"ל בתרא הכריע כר"ת ופליג על האלפסי בסברא ובטעם גדול וז"ל תמיהני שפוסק כרב נחמן נגד ר' יוחנן שהוא רבו מטעם דרב נחמן בתראה הוא וידוע דדווקא מאביי ורבא ואילך הוה הדין כבתראה אבל מקודם הלכה כרבו. ונ"ל הדיוט להביא ראיה לדברי הרא"ש ז"ל שהרי האלפסי עצמו כתב פ"ק דב"מ (דף פ"ז ע"ב) וז"ל ואי אמרת דרבה פליג עליה הא רבה נמי רביה הוא ואין הלכה כתלמוד במקום רבו עכ"ל. הרי בהדיא דאלפסי עצמו מודה דהלכה כרבו ולא כתלמוד וא"כ נראה לפסוק כר"ת וכהרא"ש ובנו דביטול מקח הוה במאתים במאה. וא"כ בנדון דידן אם יבורר שבזמן שקנה העשיר היה האומד בחייו שוה כפלים ממה שנתן לו אז נ"ל שהמקח בטל והאומד אם העשיר זקן או חולה אז שוה הרבה ואין לומר שאין שטר ח"ז שוה הרבה כי בקל ע"י תחבולה יבא לבטלו דהיינו שיבריח או יתן במתנה וכיוצא בה וא"כ מי יקנה השטר ח"ז. זה אינו שהרי כתוב בשטר ח"ז שקבל עליו בח"ח ובש"ד שלא לבקש שום תחבולה וערמומות בעולם וא"כ חלילה כי לא נחשדו ישראל בזה הלא כתיב שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. נאם הצעיר יוסף כהן: סג) שאלה על אלמנה שלקחה מנכסי בעלה ולא נשבעה עוד על כתובתה ולא אמרה ראו מה שהניח לי בעלי רק החזיקה כל נכסי עזבון בעלה תחת ידיה והיתומים היו קטנים והלכה והשיאה בת ונתנה לה לנדן סך חשוב וגם נתנה ש"ח עליה לחתנה לשלם לזמן ידוע ועתה נתגדלו היתומים ואומרים שכבר קבלה כתובתה במה שנתנה לבתה ואינם רוצים ליתן מאומה לאמה והיא ממילא שאין להם כלום וחתנה טוען שמה שנתנה לנדן הוא מנכסי היתומים שהיו מחויבים להשיא אחותם ושעוד כתובתה קיימת והאם אינה רוצה ג"כ לשבע על כתובתה שאומרת שאמת שהוצאתי יותר וגם רוצה למחול על כתובתה עכ"ל השאילה: תשובה בפ' מציאת האשה בכתובות אמרינן גופא א"ר בת הניזונת מן האחין נוטלת עישור נכסים ומקשה והאמר ר' יודא במתני' אם השיא בת הראשונה ינתן לשניי' כדרך שנתן לראשונה לא קשיא הא דאמידנא הא דלא אמידנא וכתב האלפסי חזינן לגאון דכתב הא דאזלינן בתר אומדנא דעתיה דווקא לגרוע העישור נכסי הוא אבל לא לאוסופי על עישור כו' וגאון אחר אמר לא שנא לפחות מן העישור ולא שנא להוסיף כו' ואי לא ידעינן דעתו יהבינן לה עישור נכסי והטור ח"מ הביא ב' הסברות וכתב שא"א הרא"ש כתב שאין להוסיף ואמר שהרא"ש פסק כאשיר"י פרק מציאות האשה (דף י"ג ע"ב) דאיכא פלוגתא דרבותא דעת הטור נוטה לסברא זו ולא אפקינן טפי מעישור נכסי מיתמי וכן פסק מהרי"ק שורש ע"ח וכתוב