שארית יוסף קלב

יודיעוני ואביא ראיה כפי כחי אי"ה. ולא הודיעונו משום מפקפק ת"ל נאם הצעיר יוסף כהן: נח) שאלה יהודי שקנה מגוי שטר חוב שחייב יהודי לגוי ועתה תובע מיהודי שישלם לו מה שקנה באומרו פרעתי בעבורך לכן תפרעני וזה משיב אינו חייב לך כלום כי לאו בעל דברים דידי את: תשובה ירושלמי רבה בר ממל הפורע שטר של חבירו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים כו' וכתב הטור חושן המשפט (סימן קכ"ח) הפורע חובו של חבירו אין חבירו חייב לשלם לו כו' עד אפי' היה לו לבעל חוב משכון ופרש"י שבכל חוב מיירי וכן כתב הרמב"ם ז"ל ואע"פ שכתב שר"ת ס"ל דלא איירי אלא בפורע מזונות אשתו ולא בשאר חובות וכתב וכן הוא דעת אדוני אבי ז"ל הלא הב"י כתב וז"ל הרי מבואר בדברי רש"י וריב"א והרי"ף והרמב"ן ז"ל דסברי דחנן אף בשאר חובות איירי ויש לתמוה על דברי רבי' איך לא שת לבו לזאת וכתב מסקנת הרא"ש בחילוף מה שהוא עכ"ל ע"ש כי אני קצרתי ולא הבאתי ראש דבריו וגם המרדכי בפרק הכונס (דף מ"ה ע"ג) כתב בשם ריב"א ובשם מהר"ם דלא כר"ת ואף ע"ג שיש לחלק בין פורע חוב של יהודי לגוי כמו שכתב הב"י (סי' קס"ח) וז"ל מצאתי כתוב על שטוען ראובן שישא שמעון עמו במה שסילק הגוי משלשתן ושמעון השיב שאינו שותפו וגם לא היה לו משכון לגוי שמת והגוי היה לו כח מהמשפט למשכון כו' עד לעניות דעתי נראה הואיל והגוי נוצח כו' עד ונמצא שראובן פורע חובו של שמעון ואפי' מאן דפטר חובו של חבירו ה"מ בבעל חוב של ישראל כדמפרש טעמא בירושלמי אבל בעל חוב גוי שהדבר ידוע שאינו מתפייס אלא ברצי כסף וגם אוהבים אין רגילין לפרוע בעל חוב אלא בעל חוב דוחק ולא גזלן דוחק והיום גוי בגזלנות בא עלייהו כו' כשאין חייבים מדינא עד והיינו גזילה פשיטא שאין אוהבו פורעו עבורו כו' אם כן משמע שהפורע חוב של חבירו לגוי חייב לשלם אבל כי דייקינן שפיר אין טעם שאין הגוי מתפייס אלא ברצי כסף מספיק שהרי עיקר הטעם שהוא גזילה ואין האוהבים פורעים עבורו אבל בנדון דידן שהוא בעל חוב יש לומר אפי' הוא גוי אין לשלם מי שמשלם לגוי וק"ל אף ע"ג שכתב בעל ני' בפ' מי שמת גוי שמכר שטר חוב לישראל כיון שבדיניהם כל זכותן מכור לו בדיניהם דיינינן ליה ואם חזר ומחלו אינו מחול וכן כל שנתן בדיניהם אפי' בלא כתיבה ומסירה משלם וישראל שמכר לגוי כו' עד כאן לשונו הרי שישראל יכול לקנות שטר חוב מגוי וישראל צריך לשלם אף כי מחל לו הגוי הרי בהדיא שיכול לקנות. מכל מקום יש לומר שהכא מדבר בענין שהישראל הרשהו לקנות ואינו משמיענו אלא שקנייתו קנין אבל מאן לימא לן כשפורע חוב שלא ברשות ישראל שלא יהא בכלל פורע חובו שהוא פטר. וכן לתרץ הדין שכתב גיסי כמהר"ר משה ז"ל בהגהות שלחן ערוך (סי' שי"ט ס"ל) ששם גם כן אינו משמיעינו אלא שנקנה אבל ברשיות והרמן הלוה וק"ל ובהדיא כתב מהרי"ק בשורש קכ"ה המוציא הוצאות כדי להציל לחבירו מיד הגוי המחזיק בו שלא כדין יותר מתחייב בעל הממון לשלם לזה מה שהוציא משאם היה הגוי מחזיק בו בדין דאז היה ראוי ליפטר משום דחשיב מבריח ארי עכ"ל מהרי"ק. הרי בהדיא שאם הישראל חייב בדין ופטרו אחר דהוה כמבריח ופטורים וכ"ש בזמנים אלו שרגילים שיהודים חייבים לגוים אשר למרחקים וכן גוים ליהודים מעכבין אלו לאלו וכמעט שהוא דרך הסוחרים שאין ישראל רשאי ליקח