שארית יוסף קלא

מועטים והשני שבא לעיר אומר אני גדול ממך חליצתי עדיפא ואני רוצה בדמיה כפי הדין ונשאלתי אם המשפט לחלוץ לשני ולא מן הקטן ממנו או צריכים להמתין על הג' שבמדינה אחרת שהוא גדול מכלם עכ"ל השאילה: תשובה נ"ל שזה פשוט שאם הגדול אינו לשם אחיו הקטן ממנו יכול לחלוץ כמו שכתב האה"ע וז"ל וכן אם היה הגדול במדינה אחרת כו' עד אלא אומרים לזה שבכאן חלוץ כו' אבל אם הגדול אחיו לשם אין חולצין מן הקטן דחליצה בגדול עדיפא אלא אפי' הוא אינו הגדול רק שהאחד גדול מהקטן ממנו חליצת הגדול ממנו עדיפא ואין לחלוץ מן הקטן לכתחלה. וכל זה מבואר בהדיא בטור אה"ע (סי' קס"א) וז"ל אבל אם שניהם אין רוצין ליבם אלא לחלוץ חליצת הגדול עדיפא מהקטן. וכתב רבי' ירוחם כתב הרמ"ה כיון דלא איפסיק הילכתא עבדינן לחומרא וכל היכא דאפשר בגדול עושין הרי בהדיא שאין לקטן לחלוץ במקום גדול ואין לומר דוקא הגדול בכולם אבל כשאין הגדול כאן כולם שוים שהרי כתב הטור אה"ע וז"ל מצוה על הגדול שבהם ליבם או לחלוץ לא רצה חוזרים על כל האחין זה אחר זה דרך גדולתו שכשהגדול מכולם הקטן ממנו במקומו וק"ל. קצרתי כי נ"ל שכל הנ"ל דברים פשוטים לכן אין צריך להאריך בעניינים אלו. נאם הצעיר יוסף כהן: נז) שאלה ממדינת שלעזייה ראובן היה חייב לגוי זהוב וגם שאל ממנו סוס על פרסה והחזיר לו הסוס ואחר זמן שלח גוי לראש הקהל של ראובן ואמר ראובן חייב לי זהוב ואינו משלם לי וראובן לא היה בביתו בשעה שהיה הגוי לשם. ואחר כך הלך חתנו של ר"ה בדרך ותופסו הגוי באומרו חמיך הוא ראש הקהל ולא עשה לי משפט כששלחתי ואמרתי שיעשה לי משפט מחמת הזהוב שחייב לי ראובן ועוד חייב לי ראובן שעשה לי נזק בסוס ששאל ממני ונתפשר חתן של ר"ה עם הגוי ליתן לו ששה זהובים וקבע לו זמן. ואמר הראש הקהל לראובן ראה שתפטור אותי מחיובא שהבטיח לגוי ליתן. והלך ראובן לדבר עם הגוי ולפייסו בדברים לומר הלא לא עשיתי נזק בסוס כלל והזהוב אתן אותו לך והשיב לו הגוי הלא יש לי ערבים די מה לי ולך. ופעם אחת רצה לילך ראובן בסחורה ועיכבו הראש הקהל באומרו תפטור אותי מן הגוי הנ"ל. וראובן לא רצה וציוה הראש הקהל לתופשו עד שיקבל ק"ס לשלם לו כל מה שנתן לגוי בפשרה ואמר לעדים ראו שאני נאנס לדבר זה ושאין אני עושה ק"ס אלא באונס ולא יזיק לזכותי עכ"ל השואל: תשובה נראה לי שבכל אלו הדברים ראובן פטור חדא הלא מאמר פשוט הגמרא אין נתפסים על חבירו וחייב לשלם לו כו' אלא מאן דמשכח בבי דרי פרע מנתי' דמלכא. אם כן בנדון דידן מה שתפס הגוי את חתנו של ראש הקהל שלא כדין תופסו ואין ראובן חייב לפצותו וזה פשוט למבין ומה שקבל ק"ס לפצותו גם כן בטל הואיל ומסר מודעא אם כן הוא כדבריו ושגם העדים ידעו באונס וזה גם כן פשוט לכן לא הארכתי בראיות כי אינם צריכים פנים. ועוד הואיל והדין נותן שאין צריך לפצותו והוא קיבל קנין סודר לפצותו הוה כמו מתנת חנם ואף אם לא ידעו העדים באונס הקיבל קנין סודר בטל כל הנ"ל נשאלתי ולפי הטענה הנ"ל השבתי ובקיצור גדול כי השואל אץ לדרכו ולפי שכל הדברים פשוטים לא הארכתי בראיות ומ"מ כתבתי אם יהיה איזה מתנגד או מפקפק