שארית יוסף קל

לא שייך פרעתי כי זה ידוע שבאם היה משלם לאביו סך כזה היה חידש והיה ידוע כי היה ידוע שאין לו כמו שכתב המרדכי פרק השותפין וז"ל וא"כ נאמן לומר מחלת לי במגו דפרעתי ושאני הכא דאינו נאמן לומר מחלת לי דליכא מגו דלא מצי למימר להד"ם או פרעתיך וכן פי' המיימוני פ' י"ד מהלכות מלוה ואין להקשות מהא דכתב הטור חושן המשפט (סי' רפ"ו) ואם נישאו בחיי אביהם ואמרו הקטנים הרי אנו נושאים כדרך שנושאים אתם אין שומעין להם עכ"ל אם כן משמע כשהאב נתן לבן אחד בחייו אין נותנין לבן השני מה שהוציא על הבן הראשון עכ"ל. אם כן משמע דהוה כמחילה י"ל דהתם האב עשה מרצונו דלא היה מוכרח ליתן לבניו ולכך אנו אומרים דהוה מתנה. אבל בנדון דידן שהיה האב מוכרח להלוה לו לפי שהיה הבן בבית האסורים והיה מוכרח לפדות כדין הבן שהוא תפוס בבית האסורין שאביו חייב לפדותו לא אמרינן שמחל לו כי סברה נותנת מי שעושה ברצונו בודאי מחל דאם לא כן למה עשה אבל בבן שנתפס אף כשהאב אין דעתו לעשות מוכרח לפדות אם כן במה אנו מוכרחים לומר שמחל וק"ל. ומה שטען אפטרופוס של יתומים שהבכור לא יטול פי שנים במשכנות במקצת משכנות הדין עמו ולא בכולן כמו שכתב מהרי"ק בשורש קמ"ה וז"ל ואשר נסתפקו אם חלה חלק בכורה על המלוה שהיו על המשכנות בשעת מיתת הזקן ראובן. נראה לע"ד דודאי על המשכנות של גוים אשר כבר נחלטו לסוף הזמן המוגבל מדינא דמלכות פשיטא שהבכור נוטל פי שנים אבל המלוה של גוים שהיו על המשכנות שעדיין לא הגיע זמנם נראה לע"ד דאין הבכור נוטל פי שנים כדפסקינן בהדיא פרק יש נוחלין (דף קס"ד) שאין הבכור נוטל פי שנים במלוה ואפי' במלוה בשטר ואף על פי שפסק רבי שמואל בן ר' חננאל וגם המרדכי הביא דברי רבי' ברוך שהסכים לדברי רבי שמואל דכתב מלוה שיש עליה משכון שהבכור נוטל פי שנים ולכאורה אפי' משכנות בשעת הלוואתן דברו שכן דרך סתם הלואה על המשכנות מכל מקום מאחר שנתנו טעם לדבריהם משום דבעל חוב קונה משכון. ובמלוה של גוי אינו קונה לרבנן דרבי מאיר בפרק כל שעה (דף ל"א) ומסתמא אית לן למימר דהלכתא כותייהו ודלא כרבי מאיר דפליג עלייהו דיחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד שהרי כתב המרדכי בפרק מי שמת וז"ל. שכיב מרע שאמר הלוואתי לפלו' וכו' כתב באביאסף קבלתי ממורי הר"ר אליעזר ממי"ץ דה"מ בהלואה של ישראל וכו' עד וקרוב הדבר בעיני דאפי' יש לגוי משכון ביד ישראל דה"ל כמו הקפה דישראל מגוי לא קני משכון כדאמרינן פ' כל שעה עכ"ל. הרי לך בהדיא דישראל מגוי לא קני משכון עד כי ר"ל להיות קרוב בעיניו דאפי' ענין מתנת ש"מ לא מהני ומאחר שכן הוא דישראל לא קנה משכון משום דלא שייך בו טעם דרבי יצחק דולך תהיה צדקה כדאיתא בהדיא בפ' כל שעה וכל עצמו של ר' שמואל לא אמר שיטול פי שנים במלוה שיש עליו משכון אלא משום דבעל חוב קונה משכון וממילא שמעינן דבגוי דלא קני משכון אין הבכור נוטל פי שנים אבל במלוה ישראל קנה משכון מדר' יצחק פשיטא שיש לסמוך על ר' שמואל ור' חננאל ור' ברוך ויטול בה הבכור פי שנים עכ"ל מהרי"ק ז"ל. ולסוף עשיתי פשר שיצא זה בזה נאם יוסף כהן: נו) שאלה על ד' אחים שמת אחד מהם והקטן שבהם הוא באותה עיר ובא השני שהוא גדול ממנו בשנים ויש עוד השלישי במדינה אחרת הגדול גם מהשני מי יחלוץ לה והקטן שבהם רוצה לחלוץ בדמים