שארית יוסף קכח

עד הדין עם ראובן עד כאן לשונו. אם כן לפום ריהטא משמע הואיל והשטר ביד ראובן הוא שלו אף על פי שלא נכתב השטר על שמו מכל מקום בנדון דידן שאני דהתם מפרש הטור הטעם וראובן טוען ממני קבלת המעות כו' רצה לומר הואיל וידוע לו שהוא נתן המעות ואם כן אין להסתפק באולי מצא השטר או הופקד בידו כי הוא ידע שהוא נתן המעות והוה דומיא דתשובה הנ"ל שהודה לוי שהמעות של ראובן אבל בנדון דידן אף כי הארנדא בידו אין לו כח בה הואיל ואין לו כתיבה אם כן לא קנאה כי יש להסתפק אולי הופקדה בידו או מצאה כמו שהוכחתי לעיל והואיל והוא אומר שאותו שנכתבה על שמו נתרצה מי יתבענו ועוד הרי העיד העד בתורת עדות שמקודם נתבטלה הארנדא שביד ראובן מחמת שלא היה כח לפריץ כנ"ל. וגם הפריץ חזר מחמת שהטעהו וגם אין לומר דהוי שמעון כעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דלפחות מקרי רשע חדא שהרי העד מעיד ששמעון לא היה מחזר אחר הארנדא עד שבא העד ההוא בשליחות הפריץ ומענדל. וכל שכן הואיל והעד מעיד שברשותו של ראובן הלך לבקש אחרים שיקנו ואפילו שבועה אינו צריך הואיל והוה עד המסייע אף כי העד העיד שלא בפניהם והוה עדות שלא בפניו שאינו עדות אפילו בדיעבד למקצת חכמים מכל מקום ניכרים דברי אמת וגם די בטעם ובראיות הנזכר למעלה הנראה לעניות דעתי כתבתי. נאם הצעיר יוסף כהן: נד) שאלה לפני תבע כמר עזריאל את כמר יצחק וז"ל הית' נשוי בת אחותי יתומה ואבי ז"ל נתן לה מתנה לערך נ' זהובים לפני מותו בתנאי שאם תמות שאני אהיה יורש שלה ואחר ימים נשאת לך ונתנה לך נדוניה ועתה מתה תוך שנה ראשונה תחזיר לי כפי מנהג הקהלות וכמר יצחק השיב אתה לא נתת לה הנדן אביך נתן לה דהיינו שנתן לה במתנות שכיב מרע ומת ואח"כ היו המעות שלה והיא נתנה לי הנדן ותקנות הקהילות אינו אלא על הנותן הנדן שהוא האב. עד כאן לשון עיקר הטענות ושאר להג הרבה ויגיעת בשר: תשובה נראה לי שהדין עם כמר יצחק ואין צריך להחזיר כלום הואיל וקודם הנשואין היו המעות של היתום דדמי לאלמנה שלא נתקן תקנות הקהילות על אלמנה שנשאת והראיה שהרי כתב מהרי"ו (סימן ס"ד) וז"ל נראה לענ"ד אין תקנת הקהילות נוהגין בעובדא דידן דודאי לא תקנו הקהילות אלא משום ותם לריק ואותו טעם לא שייך אלא היכא שאבי החתן או אבי הכלה נתן הנדוניא או שאר קרובים נתנו הנדוניא דבכולהו שייך למימר ותם לריק ואיכא אומדנא דדעת קצת. אבל היכא שאחרים לא נתנו הנדוניא אלא היא עצמה נתנה הנדוניא לא שייך האי טעמא ותם לריק כי היכי דלא תקנו לדעת מקצת חכמים אנכסי מלוג כמו שכתב הרא"ש בתשובתו כו' עד ובתשובת מיימונית שכתבתה משמע דאחרים נתנו הנדוניא מדנקיט האי לישנא וז"ל ואשר מחלקים בין אב לבתו ובין שאר משיאי קרובות כו'. מדנקט לישנא משיאי קרובות משמע דאחרים נתנו הנדוניא ואי לא תימא האי ובעית למימר דתקנות הקהלות הוי אפי' אאלמן ואלמנה שהכניסו הנדוניא מעצמם הוי הלכתא בלא טעמא כו' עד כאן לשונו. ומאריך שם בראיות וא"כ בהדיא כשיש לאשה מעות ונותנת נדן לבעל על זה לא נתקן תקנת הקהילות ואף כי בנכסי מלוג של שנה ראשונה איכא פלוגתא שהרי מהר"י סג"ל פסק שחוזר מכל מקום כתב הטעם שהקהילות תיקנו על נכסי