שארית יוסף קכז

סג"ל בסוף התשובה דיחלוקו היינו מפני שהמעשה היה בשנה שניה לנישואין ותקנות הקהלות שחוזר החצי. ובר מן דין ואף אם היה ספק הדין כדבר מי מ"מ מי יוציא מיורשי האשה מספק מה שיש בידם לפי מה שבא בשאילה הנ"ל שלא בא אפי' ליד האשה וכ"ש שלא ליד הבעל ואף כי מהרי"ק פסק בשורש צ"ד שאין ברור שתהני תפיסה במקום ספיקא דדינא הלא כתב הטעם שפסק רבינו ברוך דהואיל ותפס יכול לומר קים לי כרש"י משום דלכאורה נראה לו כרש"י וכו' א"כ נאמר נמי הואיל והדעת מכרעת כנ"ל אין להוציא מיורשי האשה ואף כי היה ראוי לנו להאריך יותר בביאור קצרתי מפני טרדות הזמן בעו"ה והשואל אץ לדרכו הנלע"ד כתבתי ותו אין צורך להאריך בענין ירושת מזומנים וחובות ובפרט הואיל ולא בא ליד הבעל ואפי' לידה לא באו בנדון דידן וק"ל. נאם הצעיר יוסף כהן: נג) שאלה על ראובן שתבע לשמעון איך שהתרה בו שלא ישכור ארנדא א' באשר הוא שוכרה ושמעון משיב אמרתי לך הראה לי הארנדא ואז איני רוצה לשכור והראה לו ראובן הארנדא ונכתב על שם אחר ולא על שם ראובן אז אמר לו שמעון לאו בעל דברים דידי את ואותו שנכתב בארנדא ארצה במה שאוכל וראובן אמר הוא כתוב בה אבל יש לי החצי' ע"כ באת' אלי השאילה ממדינת רוסיא בלשון ראובן ושמעון ובתוך כך בא אלי א' שמו היקר בערמנש שידע מי הם ולא הגיד לי אבל העיד בתורת עדות בלי"וע שיודע הענין וז"ל איך ווייש דש דער פריץ דער די ארנדא האט געבן די ראובן אין דר הנט הט האט דער פריץ ניט מכט גיהט אן מענדל פבורצ' אונ' מענדל אונ' דער פריץ האבן ניט גוואלט הלטן ווען עש איז איין טעות גיוועזן דש ער הוט וועלן איין קוויט פר באר געלט געבן דרום האבן זיא אימש אויף גיזאגט. אונ' אנדרי לייט פון יברוו האבן זיא זאלן דינגן דא בין איך גנגן צוא ראובן אוב ער זיא וואלט אן נעמן אונ' וואלט זיך פור טראגן מיט זיא דא האט מיר ראובן גענטוורט איך טוא נישט אן מיין חבר אונ' דער פריץ האט כלל לענגר ניט וועלן הארין דא האט מיר ראובן רשות געבן גיא צוא איינם אנדרן איך קאן דיר קיין שולד געבן: תשובה נראה לי שזאת השאילה אינה צריכה פנים דודאי אין בדברי ראובן כלום חדא הואיל ולא נכתב שמו בארנדא אין לו בו כח כלל ויש לי להביא ראיה ברורה שהרי מי שיש לו שטר חוב על א' ומכר לו החוב אף כי מסר לו השטר לא נקנה החוב עד שיכתוב לו קנה לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה הרי אף כי השטר בידו הואיל ולא נכתב השטר עליו אין לו כח לתבוע החוב. ועוד ראיה שכתב הטור חושן המשפט (סימן ס') וז"ל ראובן הוציא שטר שכתוב בו שלוה שמעון מלוי וטען ראובן שלוי שלוחו הוא ובשליחותו הלוה כו' ושמעון טוען לאו בעל דברים דידי את שהרי אין לך הרשאה מלוי כו'. תשובה אם הודה לוי לראובן ששלוחו הוא הרי נתגלה הדבר שממון זה של ראובן כו' הרי בפירש דדוקא אם הודה לוי אז יש כח לראובן לתבוע הא אם לא הודה לו לא. ונדון דידן לא הודה לו אותו שכתוב בארנדא וא"כ לא היה לו כח למחות כי אינו שלו. ואף על פי שכתב הטור (בסימן ס' הנ"ל) וז"ל ראובן הלוה מעות ללוי ובשעת הלואה אמר ללוי לחייב עצמו בקנין ובשטר על שם שמעון אך שיתנו השטר ליד ראובן. וכשתבע ראובן מלוי בזמנו טען לאו בעל דברים דידי את כי נתחייבתי לשמעון כו'