שארית יוסף קכד

ג' דומות שלא יהא כמנומר וכשמוסיף במקום אחר לא יהיה ג' דומות וק"ל כי כשרואה זו יכול להיות שאינו רואה האחרים שהם במקום אחר וק"ל אך שגם אין דעתי מסכמת בנדון דידן להסיר ג' יריעות ואף שכתב הטור (י"ד סי' ר"ף) וכן נמצא בהלכות קטנות בפי' הרא"ש ספר תורה שבלו ממנה יריעות ובא להחליפם לא יטול שתים ויחזור שתים אלא יטול ג' ויחזור ג' כו' מ"מ יש לדקדק למה כתב הדין על ס"ת שבלה למה לא כתב סתם ספר תורה שנפסל בה יריעה צריך ליטול ג' יריעות ועוד שיכול לכתוב רבותא אפי' נקרע דף א' צריך להסיר ג' יריעות כי כשהדף פסול אז אנו צריכין להסיר יריעה כדי שלא יהא דף אחד יריעה בפני עצמו וכמו שכתוב הטור י"ד (סי' רע"ב) שאין לעשות פחות מג' דפין ביריעה ממה שכתב ס"ת שבלה דהוה רבותא טפי לכן צריכין אנו לומר דדוקא ס"ת שבלה וא"כ היא ישנה עד מאוד ואז באם נסיר רק יריעה אחת ונכתוב חדשה אז השנוי היא גדול עד מאוד לכן צריכין אנו להסיר ג' ולכתוב ג' הדומות יחד אבל כשנקרע ונפסל ואינו ישנה כ"כ אף אם כותבים רק יריעה אחת אין השנוי כל כך גדול נדחקתי לדקדק בשביל לקיים שאומרים הסופרים שמעולם לא נשמע להסיר ג' יריעות בשביל דף אחד שנקרע ושנפסל וגם קשה להביא לידי גניזה. ועוד אני אומר בודאי יש להסיר יריעה זה כי אי אפשר לכתוב דף א' ביריעה לבדה אבל באם היה אותה יריעה ו' או ז' דפין היה נ"ל שלא להסיר כל היריעה רק הדף הקרועה ועוד שני דפין וישאר ג' דפין ביריעה ויכתוב יריעה בת ג' דפין חדשה כי כל שלא בלה ר"ל שהס"ת אינו כל כך ישנה אין צריך להיות הרבה חדשים דומות הואיל ואין השנוי גדול וקצת ראיה שבשנוי גדול פסול ובשנוי קטון מותר לכתחלה שכתב הרא"ש בפי' הלכות ס"ת לא יעשה חציו גויל וחציה קלף אבל עושה חציו גויל וחצי' צבאים אע"פ שאינו מצוה מן המובחר עכ"ל הרי שכתב שחצי' גויל וחצי קלף פסול הואיל ואינו דומות וחצי גויל וחצי צבאים אף שאין גויל וצבאים דומין מ"מ מותר הואיל ואין השנוי כ"כ גדול כמו גויל וקלף ומותר לכתחלה כ"ש הכא שאין לחוש לשנוי מועט בדיעבד כי היא דיעבד כי אין ראוי להביא לידי גניזה דבר של קדושה הנלע"ד כתבתי. נאם הצעיר יוסף כהן: נ) שאלה על שומרת יבם שמתה מי יורש כתובתה: תשובה תנן בפרק החולץ דף ל"ח שומרת יבם כו' עד מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה כו' עד וב"ה אומרים נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי אב וכתבו שם התוספות שרש"י סובר נכסי צאן ברזל יחלוקו וכן כתב הרמב"ם ור"ת סובר שהכל ליבם וכן כתב הטור אה"ע (סי' ק"ס) שהרא"ש מסכים לר"ת וגם הר"ן כתב בתשובה והב"י מביאו (סי' ק"ס) שנכסי צאן ברזל כר"ת ואשיב בקצרה כי רוב הפוסקים האחרונים שווים שהיבם יורש הכל כר"ת ולא כרש"י שפסק יחלוקו מטעם שהוא בחזקתו אך ורק שמהרי"ק שורש צ"א שדי ביה נרגא ואומר שטעם הפוסקים שפוסקים כך היינו מפני באולי היה מיבם אותה ואפי' לר"ת שפסק מצות חליצה קודמת מ"מ אם רצה ליבם לא מחינן ליה. ואפי' לפירש"י דפי' דכופין לחלוץ באמתלא כל דהו מ"מ אי תרוייהו רוצים ליבומי לא כפינן לחלוץ אפי' למשנה אחרונה כמו שמשמע בהדי' בתוך פירושו בפרק החולץ (דף ל"ח) לכך פסקו שהכתובה היא בחזקתו. אבל לפי מנהג הלועזים דסבירי להו כמרדכי פרק החולץ כו'