שארית יוסף קכג

ומתיז טבעת אחד וגם מעשה של מהרא"ה ששאל אם דבוק או אינו דבוק בסכין יש לפרש שחשש גם כן לקריעה שכשדבוק לגמרי יש לחוש גם כן שעל ידי שצידי הסכין נקרשים מחמת דם בקל יכול הסכין הנקרש מדם לקרוע טבעת מן הקנה לכן כשלא היה נדבק כל כך לא חש לזה הואיל והיה אצל הסכין שאין לחוש להתזה מעיקרא וגם אינו דבוק שנאמר שצדי הסכין קרעו. ודברתי עם כמה שוחטים זקנים ובקיאים ונראה להם סברתי ובפרט כאשר אנו רואים שהיה מקפיד מהרא"ה על הדביקות אם כן כל שכן שיש לחוש על ההתזה כשאינו על הסכין כלל ואם כן היה נראה לנו לאסור מטעם עד שלא נשחט בחזקת איסור עד שנדע שנשחט כראוי ומטעם ספק ספיקא אין להתיר חדא שלא היו אלא שנים ועוד שאין הספיקות מענין אחד ושני המעשים היה נמצא על הסכין אף כי המעשה של מהרא"ה אין ראוי לדקדק כל כך בלשונו כי הוא בעצמו לא כתבו ומי יודע מי הכותב מכל מקום גם במעשה של אגור כתב שהיה נמצא על הסכין משמע דיש קפידא ושרא לי מ"כ כי סברת מ"כ רחוקה ממני להכשיר יותר בנמצא על הארץ מבנמצא בסכין כי נראה לי אדרבא כנ"ל באם היה לנו להתיר אחד ולאסור אחד היה דעתי כנ"ל רק שקשה לי להוסיף בטריפות מסברתי והן ולאו ורפיא בידי כי לא אוכל להחליט הדין על בוריו אבל לא אשקוט עד שאדרוש אחר ספרים ישנים וגם אכתוב למקומות אחרים באולי יש איזה קבלה או טעם מספיק ודי מזה ואמת שבילדותי קרה מעשה כזה בבית הגאון מהר"ר משה יפה ז"ל בעל אחות אמי ז"ל ואסר אבל איני יודע איכות מעשה ומהותו: מח) ועל מצה שאין לעמוד עליה אם חוטין היו נמשכים ממנה אם לאו והטור כתב וזה לשונו אם אין חוטין נמשכין ממנה יוצאין בה ופחותה מכן אין יוצאין דמשמע אין יוצאין אבל לאכול מותר אמת כן הוא אבל נדון דידן על כל פנים אסור חדא כי אף אם נדקדק שבפחותה מזה מעט אין יוצא אבל מותר לאכול ממנה מ"מ דילמא מצה זו פחותה הרבה משיעור שאין חוטין נמשכים אפילו אם קרמו פניה ועוד דילמא הדיוק שמותר שכיל קאי דוקא תיכף אחר שמוצא מן תנור קודם שיחמיץ אז מותר לאכול ועל זה קאי אין יוצאין אפי' תכף אבל שאילתינו אם לאוכלה אחר כך בזה יש לחוש שמא נתחמצה אחר כך כל זה יש לנו לחוש הואיל והסברא נותנת שכשאינה נאפת יפה שתחמיץ ובפרט הואיל ונמצא בשם מהר"י שאמר בשם מהר"רש שהקפיד שלא להוציא מצה קודם שנאפת יפה ולהחזירה אולי תתחמץ קודם החזרה וק"ל. נאם הצעיר יוסף כהן: מט) ועל ספר תורה שנקרעה מלמעלה עד עשרה שיטין בתוך הכתב באופן שהקרע עובר בגופן של קצת אותיות ומחלק את האות לשנים ותמהת על כותבי ס"ת שרצו לתקן אהובי אמת כי אסור לתקן הואיל ונחלקו האותיות לשנים אבל אל תתמה עליהם כי הרא"ש מתיר לדבוק בדבק אפילו חוץ לשלשה שורות רק שמהר"ם אוסר ומהרי"ק בשורש קכ"ב ענף ב' מתיר לטלותה במטלית אף כי מקצת כתב על המטלית רק שנ"ל שמדבר בתוך שלש שמותר לתפור אז מותר גם כן לטלותה וגם שאין הקרע תוך האות אבל נדון דידן ממש ודאי אין לו שום תיקון אבל מה שנראה למ"כ להסיר ג' יריעות ונסתפקו אם להסיר אותן שאצל הקרועה או אותן שהן מטושטשין ביותר בספר תורה אף שהן רחוקות מהיריעה הקרועה אהו' תמיהני איך יעלה על הדעת שיסיר אחרות הלא הטעם כדי שלפחות יהיו