שארית יוסף קכ

חזקה. דאין הנדון דומה לראיה דהתם היה ידוע שהבית והגן היה של חמיו מתחלה והחתן רצה על ידי חזקת ג' שנים שיאמינו לו שחמיו נתן לו הקרקע בקנין אבל לא היה לו עדות כמובן לכך לא היה יכול החתן להוציא הקרקע מחזקתו של חמיו שהיה לו מקודם וידוע לרבים ובעדות אבל בנדון דידן אדרבא היה לבן שליש הקרקע ידוע ואין לאב שום חזקה על השליש קרקע מי יאמר שהוא הוציא על בנין קרקע שאינה שלו מכל מקום צריך הבן להיות נשבע כנ"ל. וענין המחאה אף כי אמת מכל מקום אין לפטור הבן משבועה כי נוכל לומר בשביל גוף שליש קרקע נעשית כנ"ל ואין להקשות ולומר הואיל והאב ודאי שיש לו שני חלקים שהרי הבן מודה לו והבן ספק אם יש לו בבנין כלום שהרי אין האב מודה לו נימא אין ספק מוציא מידי ודאי כדאמרינן גבי ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא שהואיל שהיבם ודאי יש לו מקצת והספק ספק אם יש לו אפילו מקצת שהיבם נוטל הכל ואם כן הכא נמי נימא הכי שהרי בהגהות מרדכי פריך על משנה של זה אומר כולה שלי וזה אומר חצי שלי זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביעי מספק ויבם ואם כן יטול זה שאומר כולה שלי הכל כמו היבם ומתרץ וזה לשונו ויש לפרש דלא דמי דהכא אינו ודאי כי אם מהודאה זה שמודה לו הילכך במה שעושה ודאי דהיינו החצי יטול ובשאר שניהם שוין אבל התם בעל כרחו של ספק הוי יבם ודאי ומוחזק לנו בכל הנכסים לפי שהוא יורש ודאי לו עכ"ל וא"כ בנדון דידן נמי אם נאמר שהאב ודאי מכח הודאת הבן אם כן אינו אלא במה שמודה ואין להקשות א"כ הם יחלוקו השליש כמו זה אומר כולה שלי כו' לפי דהתם מיירי שאין לאחד חזקה רק דתפשי בכרכשתא כמו שמפורש שם והכא הבן מוחזק כמו האב והדין שכל א' נוטל עד מקום שידו מגעת כמו שפסק המרדכי בריש ב"מ (דף קל"ד) בשם סמ"ג (דף ע"ב) ד' דינין כו'. ואם הוא ודאי מכח שידוע ששני חלקים קרקע הם שלו הלא גם הבן יש לו שליש כידוע. ועוד י"ל דהואיל והוא גם כן ודאי במקצת שהרי שליש קרקע שלו א"כ הוא גם כן מקרי ודאי במקצת ועוד הסברא שאין אדם בונה על קרקע של חבירו ואינו דומה לספק הנ"ל שיכול להיות שאין לו בירושה כלום. אף כי דברים אלו פשוטים כתבתים באשר אורחא רחיקא ובאולי יפקפק אדם בזה ויבא הדבר לידי עיכוב. נאם הצעיר יוסף: מה) שאלת על אחד שכתב בתנאים לתת לבתו לנדן סך חשוב ועתה בשעת נשואין אין החתן רוצה לעשות לה כתובה גדולה אלא כשאר כתובות והנה האב תובע סך גדול שיכתוב בכתובה כי הנדן גדול ונשאלתי מה הדין נותן: עוד על אלמנה שנותנת לנדן בעלה השני ד' מאות זהו' כמה מחוייב הבעל לכתוב בכתובתה כי מנה שאנו כותבין בכתובת אלמנה בתקנת חז"ל כותבים אפי' כשאין כאן נדן: תשובה תנן במס' כתובות פ' מציאת האשה פסק להכניס לו אלף דינרים הוא פוסק כנגדן חמש עשרה מנה וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש כו' עד פסק להכניסה לו כספים סלע נעשה ששה דינרים החתן מקבל עליו י' דינרים לקופה לכל מנה ומנה רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה. גמרא היינו פוסק כנגדן ט"ו מנה תנא עיסקא רבה ותנא עיסקא זוטא וצריכא ופירש"י ט"ו מנה שליש יותר וקבל עליו לכתוב בכתובה לבד תוספות כו' ופסק האלפסי והרא"ש וספר האגודה כרשב"ג וכתב הרא"ש דרשב"ג אכולה מתני' קאי וכן הר"ן כתב דרשב"ג אשום ואכספי' קאי וא"כ אין