שארית יוסף קטז

עדים ועל פיהם היתה צריכה להודות אז היה לחוש ולאמר שמא היא פסולה לשבועה אבל עכשיו שאין עדים לא בתחלה ולא בסוף אפילו דרדקי דבי רב ידעי דנאמנת וכן להאמין כל אמתלאות שתאמר במגו כנ"ל. זאת ועוד אחרת שאף לדברי בעל התרומ' שכתב שאצל בעל השני אינה נשבע הואיל ונתנה לבעלה מכל מקום כתב שאינה נאמנת ואין נותנין לה משמע דאין נאמנת להוציא אבל מה שבידה הוא שלה וא"כ אם היינו מחזיקים אותה בגזלנית גם מה שבידה יקחו ממנה אלא כל אפי' שווין שאינה גזלנות ק"ו לבתי שנשבעה קודם שנשאת ואין באה לכלל זה רק שכתבתי שאף בגוף מה שתלה בו ראיותיו אינם אמת. ומה שכתוב שלא כדין תפסה כי אין לאלמנה שום כח בנכסים קודם שבועה אהו' אם קרית לא שנית בודאי אין לה כח היינו שלא ליתן ולא למכור לפי מקצת דעות כל זמן שלא נשבעה. אבל שתוציא מידה מה שבידה דעת חצוני הוא כמו שכתוב הרמב"ן בתשובה (סי' נ') אלמנה שתפשה בין מחיים בין לאחר מיתה אין מוציאין מידה עכ"ל וק"ו למקצת פוסקים שפוסקים שאפי' נתנה מתנה ומתה ולא נשבעה על כתובתה מתנתה קיימת ודי מזה ולא עוד אלא שבמרדכי בב"ב (דף רמ"ט) מביא תשובות מהר"ם אלמנה שנשאת ולא נשבעת על כתובתה ומתה ופסק דהבעל השני לא יחזור כלום במטלטלין וע"ש הרי בפי' שאין שייך דין גזלנות אפי' בזו שנשאת וק"ל ועוד ידוע כשהלך אחיך הקצין ז"ל לעולמו צוה ליתן לבתי שתי' כתובתה שהי' כתב בה שלשת אלפים זהובים פו' קודם כל דבר וא"כ בהא נמי בטלים כל דברי מ"כ כל עיקר רק שאין צריך לזה. ומה שכתבת שעכבה משל יתומים ר"ל מה שבאו להם בירושה מאביהם ז"ל אני אומר שבתי אומרת חלילה לי מנגוע בשלהם כי לא בא בידי משלהם כלום כי כל מה שנתן בידי הגיד לי בעלי שהוא משלו ושהניח במקום אחר כל מה ששייך ליתומים לכן אל תתן בתי כבת בליעל ח"ו זכור מה שאמרו חז"ל החושד בכשרים כו' ויהא חלקי עם מי שחושדין ואין בו רק על זה דוה לבה של בתי שאין לה ממה לגבות כי בן אחיך הערצק י"ץ אומר שאין כאן מאומה ולא הודה לה רק ג' מאות זהובים על אותן ש' זהובים כו' הוציאה בתי הוצאה מרובה אף כי יש לה ממנו שטר חוב ואותו שטר נתנה לבעלה וסבר וקבל עדיין חייתא דקטרי ובזה התחלתי ובה אסיים כי מ"כ הראה לי הראיות שכתבתה לדייני דג' ארצות ולא הועיל למ"כ ופסקו מה שפסקו וא"כ אחזיק בזה ושרא לי מ"כ כי הוא רק הוצאות דבה של א' וגם בהיותי בלובלין מקרוב גראמניץ של"ו לפ"ק שלחת אלי הש"ץ בהתראה שאינו נאה ואני נזהרתי ושמתי ידי במו פי ולא השבתי רק נכונה לעמוד על משפט כשתרצה והמתנתי כמה ימים אח"כ באה התראה שנייה כעורה מן הראשונה ואני בתומי הלכתי והשבתי להמתין עוד כמה ימים והכל לש"ש ת"ל ומפני כבוד אבי הגאון והחסיד ז"ל ומפני כבוד אחיך הקצין חתני ז"ל ע"ד בירא דשתי' מיניה כו' וכן עשיתי כאשר הכל כתוב וחתום אצלי ועל כל זאת עשיתם כנופי' להיות מלעיג עלי כאלו לא רציתי לעמוד למשפט ולולא שהיה נודע לרבים היה יוצא עלי קול כבורח מן המשפט ח"ו האיש כמוני יברח מפני משפט כי ת"ל לא אשיב מפני כל. ובפרט כאשר הלכו בו נמושות לקוטי בתר לקוטי כנ"ל לכן הסר כעס מלבך כימי עולם וכשנים קדמוניות והימים הראשונים יפלו כי זונות מפרכסות זו את זו ת"ח לא כ"ש כתבתי בנחיצה כמו שמובן ונראה שלפעמים כתבתי לנוכח ופעמים לנסתר ושלו' ממני אוהבו שאירו. נאם הצעיר יוסף כהן: