שארית יוסף קטו

לי כ"ד באר היטב כי תורה היא וצורך ללמוד ושלום. אליהו בן ברכאל ממשפחת רם: מב) הוא ה"ה ר"מ במהר"ר אליה י"ץ בן מהרר"י ז"ל אהובי מקדמת דנא. רק מקרוב לדרך אחרת פנה. וכתב שטנא לבקש תואנה אנה ואנה. וכמדומה שאין בפיהו בדבר זה נכונה ובפרט שעברו ע"ז כמה בתי דינין בתחלה בזבל"א וזבל"א ואחר כך שנית יוצאה בתי זכאי מכל מקום אשיב להוכיחו שלא יהא חכם בעיניו ולהכות על קדקוד ראיותיו דרך כלל כי הפרטות ר"ל על כל קוץ וקוץ תילי תילים סתירות קצרה היריעה מהכיל והיריעה כלתה והם אינם כלים. לכן אבאר בקיצור מה שהאריך בטעם שבתי קטנה היתה בשעת נשואיה ובזה היה לאחיו מקח טעות הואיל ולא פרסה נידה בשעת כניסתה לחופה. על זה לא אשיב שהרי התוספות בקדושין התירו לינשא והוא ידע ומחיל וגם נעשו אהובים אח"כ כידוע לרבים ואף כי היה בא בימים הבת בתי מגזע טוב ואינה שטופה זימה ואמרה הואיל והוא איש נכבד ישר וטוב ובן טובים וגדולים טוב לי ללכת אחריו מלכת אחרי הבחורים וגו' סוף דבר מה לי להשיב הואיל ומחלו אהדדי אין מקום לטעות ובלא כל זה הוא כחוכא ואיטלולא להזכיר בזה טעות וכל הנ"ל לא כתבתי אלא לספר בשבח בתי אגב גררא ומה שהאריך הואיל ועכבה דבר בחיי אחיו מה שהיה של בעלה אחיו לפי דבריו א"כ היא גזלנית ופסולה לשבועה עכ"ל ידוע שהייתי בלובלין כששלח בעלה ז"ל אחריה שתבואי אצלו לווארשא לכן איני יודע אם עיכבה אבל יהיה מה שיהיה הלא מ"כ בעצמו כתב שהלך ממנה לחצר המלך והניח שלו אצלה. ואם כן בהתיר בא לידה תוכל לתרץ בשביל סכנת הדרך לא לקחתי עמי ועוד הלא כל הפוסקים פסקו דהיינו הרמב"ן בתשובה (סי' ל'") והמרדכי והטור בשם הרא"ש שכשתפסה בלא עדים תוכל לומר שבעלה נתן לה במתנה מה שיש בידה מותר על הכתובה ונאמנות במיגו דאין לי וק"ו שלא נחזיקנה בגזלנית כשמודה ותופסות על כתובה ומזונות וא"כ אותה תשובה שהביא מ"כ שנשאל על האלמנה שנשאת לאחר ונתנה לבעל השני כל מה שבידה ולא נשבעה על כתובתה אם תשבע אצל בעל השני או אם נאמר שהיא גזלנית עכ"ל ומכח זה רציתה לומר שהיא גזלנית ולא תשבע ואף אם זו תהא גזלנית אין ראייה לנדון דידן כי לשם צריך לומר שהיו עדים שיש לה בידה משל בעלה ולכך אין להאמינה במגו דאי בעי אמר אין לו כי היכי דלא תיקשי כל הפוסקים הנ"ל ונדון דידן אין עדות ולא ראיה כלל וא"כ אף לפי דעת השואל אין מקום לראיי' ק"ו שהושב לשואל כמו שכתב המרדכי שאינ' גזלנית ותשבע אצל בעל השני וכן פסק הרא"ש בתשובה כלל ל"ו וכן פסק הטור בשם הרא"ש שאפילו זו אינה פסולה לשבועה ק"ו בתי שהיה בידה בלא עדים ובלא ראייה שהיא בת השבת אבידה ולא גזלנית ת"ל וא"כ בטלו כל הק"ו וכל הכ"ש שהאריך בו מ"כ מכח שאילת השואל. שכתוב במרדכי כנ"ל ואף אם היה הדין שאילת אלמנה שאינה נשבעת היה הטעם מחמת שיש ראיה שלא תוכל לומר אין לי אבל בתי היתה יכולה לומר אין לי מאומה. ואף אם היה כדבריך שידוע שעכבה משל בעלה הלא תוכל לומר החזרתיו או נתן לי במתנה ולא עוד הלא אף בחייו לא היו לו עדים שהיה דבר מה בידה רק שמ"כ כותב בעצמו שהודת לבעלה ז"ל אף אם יהיה כדבריך אף כי איני יודע מכל מקום גם לדבריך הודתה מעצמה ואין אדם משים עצמו רשע רק השבת אבידה. ותע"ב שהודיתה בוודאי אם ח"ו היתה כופרת ואחר כך העידו