שארית יוסף קיא

פנים חדשות רק שתי' דמיירי לפי פירש שני שפי' יומא קמא כמשמעו לכן דווקא בבחור מברכין ז' ברכות ולא באלמון שנשא אלמנה אבל לפי' שפי' יומא קמא סעודה קמייתא יש לומר שמברכין עכ"ל. ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה כי אדרבה מוכח ומוכרח שהרא"ש מדבר באלמון שנשא אלמנה ועל זה כתב ואם לא אכלו עד הלילה מברכין דאם מדבר בבחור למה לו לומר מסברא דלא גרע מפנים חדשות הלא כשבאין בני אדם שלא אכלו הוה ממש פנים חדשות ומה שייך לומר דלא גרע. ואין לומר דסבר דלא מקרי פנים חדשות אותן שהיו בשעת ברכת נשואין בחופה ולכך צריך לומר סברת דלא גרע אין לומר כן שהרי הרא"ש כתב באותו פרק ריש פרק קמא דברכות שאף אם שמעו ברכות שבע ברכות בנישואין שבאו אח"כ דמקרי פנים חדשות וא"כ מה לו לסברא דלא גרע אלא בודאי הכי פי' שמדבר באלמון שנשא אלמנה לכן אמר מסברא הואיל ולא אכלו שום אדם ביום אף כי הוא אלמון לא גרע מבאו פנים חדשות בבחור דהיינו שלא אכלו אף כי אחרים כבר אכלו שמברכין. בכאן נמי מברכין הואיל ולא אכלו עדיין אפילו אחרים שום סעודה. וגם צ"ל מה שפירש הרא"ש י"מ סעודה קמייתא משמע שבא להקל דאף בלילה בסעודה קמייתא שרי. דאם בא רק להחמיר ולומר סעודה ראשונה ולא שנייה אפי' ביומא ה"ל למימר קמא קמא יש מפרשים דווקא סעודה קמייתא דהוה משמע דווקא קמייתא ולא סעודה שנייה וק"ל. הנה מובן שהרא"ש ס"ל דאלמון שנשא אלמנה ולא אכלו ביום דמברכין ז' ברכות בלילה וכן כ' באגודה פ"ק דכתובות (דף ק"ז סי' ז') וז"ל אחת בתולה ואחת אלמנה טעונה ברכה כל ז' וה"מ שנשאת לבחור ודאיכא פנים חדשות אבל באלמון שנשא אלמנה אפילו איכא פנים חדשות. ואם התחיל בתוך יום רביעי ונמשכה עד הלילה או הותחלו בלילה מברכין בלילה ולא ביום של אחריו כו' ובשבת מברך לילה ויום דכבוד יום עדיף ולא בסעודה ג' כו' ובאלמון שנשא אלמנה יום ו' נראה שאין מברכין אלא לסעודת הלילה ולא למחרת בשבת דלא תלי בפנים חדשות עכ"ל. הרי שכתב בהדיא דביום ו' מברך בלילה באלמון שנשא אלמנה ואין לומר דנקט יום ו' דווקא דאז אי אפשר לאכול דאסור לקבוע סעודה ביום ו' לכך מברכין בלילה מה שאין כן בשאר ימים דאם פשעו ולא אכלו עד הלילה אין מברכין אין לומר כן חדא דא"כ דבשאר ימים אין מברכין בלילה הוה עיקר הדין להודיע דבלילה אוכלין א"כ הוה לי' למימר ומברכין בלילה אבל אומר אין מברכין אלא לסעודת הלילה ולא למחרת משמע דעיקר הדין שלא לברך ביום ולכך נסיב דינא שהנישואין ביום ו' כדי להגיד שאעפ"י שהוא שבת מ"מ למחרתו אין מברכין אבל מ"מ בשאר יומי נמי מברכין בלילה. ועוד דאין לומר דנקט ביום ו' מפני שאין קובעין סעודה ביום ו' שזה אינו אלא בסעודת הרשות אבל בסעודת מצוה מותר וסעודת מילה תוכיח. ועוד הלשון תוכיח שאחז"ל ב' משפחות כו' עד זו קבעה סעודה בע"ש כו' עד ונעקרו דלשון קבעה מוכיח מחמת שהיתה קובעה סעודה בכל ע"ש אבל מה שהוא באקראי לא וכ"ש סעודת מצוה שהיא באקראי. וא"כ שהרא"ש והאגודה מסכימין לדבר אחד וידוע מעלת הרא"ש וגם בעל האגודה כתבו עליו מהרי"ק בשורש קס"ג וגם מהרי"ו (בסימן קס"ג) שהיה למדן מופלג וגדול בדורו היה א"כ מי הוא זה שימאן בדבריהם וכ"ש שהם כדאי לקיים המנהג קצרתי כי מה ידעתי ולא ידעו כי פרשו מצודה בכל שטח הספר והפוסקים רק מה שהניחו לי להתגדר בו כתבתי. נאם הצעיר יוסף כהן: