שארית יוסף קי

אינם יכולים לחלוק שלסוף צריכים לשתף יחד שותף כזה אינו חולק אפי' במקום פסידא ובפרט בנדון דידן. ע"כ צריכים להשתדל ביחד שקיום הראשון יעמוד בתקפו לכן אין יכולים לחלוק כמ"ש וגדולה מזו כתב מהרי"ק בשורש ד' שאפי' כל מי שראוי לבא עליו בלבול כזה וכשיתוקן זה יהיה קצת תיקון להם צריכים ליתן סיוע לאחינו בני רעגנשפורג כל הקהילות אשר ראוי לחשוב שיבא גם עליהם כו' מאחר שהצלת בני רעגנשפורג הוא הצלתם וגם בכאן אם היה המוכסן לוקח מכס עתה היה ביטול גדול בקיום של מכס והיה היזק רבים כי גם מוכס אחרון בנקל ילך בעקבו וק"ל מצורף לזה שהמוכס אינו פורט יחידי אנשים רק מי שיולך סחורה וא"כ יכול להיות שמגיע היזק לרבים תיכף. ואומר אם מהרי"ק פוסק מטעם חשש שמא יבואו לידי נזק ק"ו בנדון דידן שבודאי היזק וא"כ השתדלות זה הק"ק נהנין. ועוד שהם שותפין כנ"ל דלית דין ולית דיין שיאמר שפטורים אלא שחייבים ק"ק להוציא ולהשתדל כך נראה לעניות דעתי. נאם הצעיר יוסף כהן: לט) נשלחו מארץ לועז לידי מגלות עפות כתובות משני עבריהם בענין אלמון שנשא אלמנה ולא אכלו עד הלילה אם לברך שבע ברכות וראיתי שהדיעות חלוקות שאחת מן הדיעות סובר שאין לברך שהרי בלילה הוה יום שני וכ"ע מודו דאין לאלמון שנשא אלמנה אלא יום א' והביא עוד ראיה מהרא"ש ז"ל שכתוב וזה לשונו רב אשי איקלע לרב כהנא יומא חדא מברך כולהו מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות מברך כולהו ואי לא אפושי שמחה כו' יומא קמא י"מ סעודה קמייתא ומיהו אם לא אכלו עד הלילה מברכין משום דלא גרע מפנים חדשות כיון דאכתי לא אכלי בני חופה עד כאן לשונו אלמא בבחור דמברכינן טעמא משום דלא גרע מפנים חדשות וא"כ באלמון שנשא אלמנה דליכא טעמא דפנים חדשות אין מברכין. וכן פסק ר' ירוחם בחלק אדם וחוה נתיב כ"ב חלק ב' יום ראשון לעולם מברכין כלומר בסעודה ראשונה ואפי' לא אכלו עד הלילה כתבו המפרשים דכל סעודת יום א' מברכין שבע ברכות ואם הוא אלמון שנשא אלמנה ולא אכלו עד הלילה אין מברכין ודעתו שמה שפרשו יומא קמא סעודה קמייתא אין הפי' שבאו להקל ולומר סעודה קמייתא מברכין אפי' בלילה כשלא אכלו ביום אלא באו להחמיר שאפי' ביום א' דוקא בסעודה ראשונה אבל אם אכלו סעודה שנייה אפי' ביום אין מברכין שבע ברכות ודעת המגילה השנית שיש שני פירושים ביומא קמא פי' ראשון שפי' יומא קמא כמשמעו ולפי פירש זה אין מברכין בלילה דביומא תליא מילתא. ופירש השני פי' יומא קמא סעודה קמייתא מברכין אפי' בלילה דלא ביומא תליא מילתא אלא בסעודה. ומודה שהרא"ש מדבר בבחור דווקא רק שמתרץ שהרא"ש כתב לפי דיעה האחת כן ולפי דעת פי' האחרת מברכין ואם כן הא דכתב דלא גרע מפנים חדשות דמשמע דוקא בבחור דשייך בו פנים חדשות ולא באלמון הוא לדעת המפרש יום כמשמעו. והראיה שכתב י"מ ואח"כ כתב ומיהו כו' וכן תירץ רבינו ירוחם דכתב גם כן כתבו המפרשים דמשמע שיש שני פירושים ושני הדיעות החלוקות שבאו לידי במגילות עפות האריכו למעניתם בראיות כל אחד לפי דרכו ואענה גם אנכי חלקי. והנה אגלה דעתי הקלושה ואומר אף כי הסכימו שני הדיעות אשר באו במגילות עפות ופי' שמה שכתב הרא"ש דבלא אכלו עד הלילה מברכים דלא גרע מפנים חדשות. בודאי מדבר בבחור ולא באלמון הואיל ולא שייך בו