שארית יוסף קח

שלא ליקח ממנו הוא דבר חדש שנהיה טוב יותר מסוחרי קראקא בזה לא היה לנו שום קיום ושותפות בעולם אם תרצו לע"ע לפשר שתהיו טוב יותר מסוחרי קראקא תנו אתם. והיחידים הסוחרים משיבים הלא יש לנו שותפות בקיום לכן תסייעו שלא יתבטל וגם פשרה זו מסייע לקיום כי באם יקח מוכסן זה יתבטל הקיום על ידי מנהג שמוכסן אחר יקח לו לסיוע שזה לקח קודם וק"ל. וסוחרי קראקא אף כי לוקח מהם עתה בחזקה מכל מקום אנו אין מחוייבים ליתן כי אין הקיום שנהיה כמו הסוחרים מקראקא ובאם לוקח מהם בחזקה בלא משפט שיקח גם ממנו רק פי' של הקיום שהיה לנו קיום כמו הם וקיום שלהם שלא ליקח מהם ולכן אתם שותפים וצריכים אתם לסייע לנו בשותפות ולע"ע אנו סוחרים למחר אפשר שתהיו אתם סוחרים לכן אין ראוי לנו ליתן רק מכיס של כל הק"ק. ע"כ עיקר הטענות והשאר להג הרבה ויגיעת בשר: תשובה והנה מתחלה פסקנו שהסוחרים חייבים להניח משכנות כפי הסך שהוציאו הק"ק שהק"ק רוצים להיות נתבעים ולא תובעים כמו שכתב המרדכי פרק לא יחפור (דף רמ"ז ע"ג וע"ד) כתב בשם מהר"ם דמנהג תורה הוא אבל אין צריכין ליתן מעות רק משכון כמו שכתב באגודה פרק לא יחפור (סי' כ"ו) וז"ל יחיד המדיין עם קהלו על עסקי מסים צריך ליתן משכון וכפול בפרק איזהו נשך (דף ך' סי' ק"ח) ומהר"י ג"כ כתב (סי' קכ"ד) וז"ל ר' מאיר הניח משכנות ביד הקהל כדין יחיד נגד רבים עכ"ל ולפי הטעם למה הק"ק רוצים להיות נתבעים כו' שהוא מפני שחסו חכמים להיזק רבים כי באם הם יהיו תובעים יפסידו משום קידרא דבי שותפי ולא יתבעו א"כ משכנותם נמי די שכשנתנו משכנות יהיו היחידים תובעים וק"ל. ובזה כ"ע מודה רק לעשות שהק"ק יהיו נתבעים וק"ל: ועל גוף הדין פסקנו שהדין עם היחידים והק"ק מחוייבין להוציא כמו שכתב מהרי"ק בשורש ד' ובסוף הפסק אכתוב אותו באריכות ואף שכתוב בתשובת הרא"ש כלל ו' (סי' ט') וז"ל וששאלת על מקצת הקהל שעשו הוצאה שיתקיימו שטרי חובותיהם דבר פשוט הוא שאותן שאינם נושאין ונותנין בשטרות שלא יתנו עמהם כי אין להם עסק בדבר זה אלא אותן הצריכים לדבר עכ"ל. מ"מ דבר זה אינו דומה לנדון דידן מתרי טעמא. חדא שלא היו להם שותפות בעסקים אלו מעולם ונדון דידן היה לכולם שותפות בעסק זה לפחות מחמת קיום שהשתדלו על המוכסים. ועוד שנית שאלו כבר היו נושאין ונותנין בשטרות והיה להם חובות ובאם לא השתדלו נאבדו וכבר התחילו והיה להם נזק ואין חיוב על האחרים להציל ממונם בממונם ולא היה להם לומר גם אנו לא נלוה על שטרות. ונדון דידן עדיין לא הלכו בסחורה והי' יכולין לומר גם אנו לא נלך בסחורה וא"כ העלילה על כל הק"ק יחד ועל כל פנים עיקר הטעם שהי' שותפות כנ"ל ומה שנמצא בתשובות מהר"ם (סי' נ"ג) וז"ל אם כששלח ההגמון אחר הקהל ושאל מה ששאל באותה שעה קודם שנתפשרו אמר איני חפץ שיתנו שאר בני העיר שלא נשבעו לשקר כ"א הנשבעים לשקר אז וודאי לא יתנו כי אם הנשבעים ואף כי הקהל משותפים במסים ושותף אינו חולק שלא לדעת חבירו כדאיתא בפ' הגוזל בתר' (דף קיו) ובפ' המקבל (דף ק"ה) הני מילי למסים אבל עלילות וארנוניות בזה אינם שותפים אפילו אם העלילו על מקצת הקהל שלא כדין לא יתנו אחרים עמהם כ"ש בנדון זה שהעליל עליהם כדין עכ"ל. והאריך בראיות וא"כ משמע שהיחידים נותנים ולא