שארית יוסף קו

כאשר שאל מאת כבודך הר"ר שמעון כ"ץ חתנו של מהר"ר זלמן כו' וכמדומה לי דליכא הפסד לכתוב שלישי יעקב בן דוד ב"מ המכונה מוקיי או א"י למצא צד שלא לילך מהר"י מונהיים לתוך העיר בשעה שניתן הגט אבל אין נ"ל סברא זו דיש סברא איפכא לפי הנראה דהיה במעמד כדי להכיר להעם דהגט ינתן ליעקב מוקיי ולא ליעקב מונהיים. ואין נ"ל משום דשם נשותיהן חלוקות דזה מועיל דיש מכירין הבעלים ולא נשותיהן ועוד תאמר יש לו אשה אחרת במדינת הים אע"ג דאיכא חרם רבינו גרשון שמא לא נתפשטה התקנה או שמא עבר התקנה. וכמדומה דזה לית דין ולית דיין אלא לכתבו השלישי יעקב בן דוד במשה המכונה מוקיי. דאין נפקותא דיכתוב דבדורות הראשונים נהגו לכתוב מקום לידה ומפרש הטעם בהגהות מיימוני ובמרדכי דאם אירע שהוחזק שני יוסף בן שמעון אז הוי סימן ש"מ דרוב פעמים לא צריך מ"מ כתבינן וז"ל משה לוי מינץ אתה מר העתר לשארי מהר"ם ס"ל י"ץ ודעתי שהדעת מכרעת דמשולש טוב לכתבו שהרי מאריכין אנו בגיטין כו' בתשו' הר"ר יוסף דאורלייניש תשובה. אהבתיכם הציקתנו לכתוב מעט דרך משא ומתן דלא ידעתי צד טוב יותר מלכתוב משולש יעקב בן דוד בן משה המכונה מוקיי כו'. עד ולפע"ד דמוקיי הוה כינוי אכן מה שאמרו מאחר דשמות הנשים אינן שוות דזה יהא הכירא נראה לעניית דעתי דזה לא הוה חילוק וראיה מתוך אלפסי שהביא את הגמרא אמר רב יוסף שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשים נשותיהן אלא זה בפני זה ואוקימנא כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. אבל לר' מאיר בעינן מוכח מתוכו וההיא דהמגרש שנים ששלחו ב' גיטין ושמותיהן שוות ומוקי לה כר' מאיר במשולשים איירי ואם יהיה כדכתבת שיש חילוק בשמות הנשים א"כ מה צריך לאוקומי במשולשים לוקמי בשמות הנשים שאינו שוות ואת"ל דרצה לאוקמא אפי' היכא דשמותיהן שוות מ"מ היה לו לחלק ג"כ. ואשר כתב כבודיך אם יש למצא צד שלא ילך מהר"י מונהיים לתוך העיר כו' עד כדי להכיר לעם דגט ינתן ליעקב מוקיי לא יעקב מונהיים. אהובי זה הוי הכירא לר' אלעזר דסבר עידי מסירה כרתי אבל לר' מאיר אין זה מועיל דבעינן שיהא מוכח מתוכו עידי חתימה. ולפי דבריך מווייסנויא מובלע בתחומה ויכול להיות דהאמת אתכם והוי כמו דר בעירכם והוי כמו הוחזקו ממש ולפי זה אם ישאר בווייסנויא לא הוי גט לכ"ע לר' אלעזר כיון דאינם זה בפני זה ולר' מאיר כ"ש כיון דאקרי מוחזק וכו'. עוד האריך אם לכתוב לסימן שם משפחה עד סוף דבר מסקנא דמילתא לא ידעתי לעשות שום היכרא אלא במשולש יעקב בן דוד בן משה המכונה מוקיי. נאם הקטן מנחם בכרך: לז) נשאלתי מק"ק דאביטשויא על אחד שהיה לו בנים ובנות והשיא הבנות ונתן לחתניו שטר חצי זכר דהיינו שכתב שחייב לחתנו סך מה אבל לא יתחייב לשלם רק שעה אחת לפני מותו ובתנאי שאם ירצו בניו שיהיו לו בשעת מותו ליתן לחתנו חצי חלק של זכר אחד בזה נפרע החוב וקודם סמוך מיתתו עשה כתובה לזוגתו סך חשוב ועתה חתניו אומרין ששטר שלהם קודם ולכן יתנו לו כחצי חלק זכר מכל הנכסים קודם שיתנו להם כתובתם ובניו אומרים שלא ליתן להם רק כחצי חלק זכר אחר שישלמו הכתובה: תשובה נ"ל שהדין עם הבנים כי אף אם נתנן לחתניו שטר כחצי חלק