שארית יוסף קב

שאם עמד אינו חוזר והרי היא כמתנת ש"מ שאם אמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני וה"ה בכאן בנדון דידן נאמר שעשאו כחוב שיקנה ובאם ימכור יהא כירושה שאין יכול למכור והנה מה להשיב על זה כי טעם זה אינו אלא מכת המדברים חדא דהתם מוכח קצת שכיון לשני דברים שהרי כתב שנתן מתנה זו כדקציר ורמי בערסיה ולכך נקראו מתנות ש"מ וגם כתוב בה קנין שאין לכתוב בש"מ אלא ודאי כיון לענין הב' מה שאין כן בשטר ח"ז שהרי אין כתוב רק חוב ולא ירושה א"כ למה לנו לומר שהיה לו עוד ענין אחר ועוד דהתם בכח הנותן ליתן באופן שאם יעמוד לא יוכל לחזור ולהקנות לו הלואתו ולכן י"ל דארכבי מדעתו אתרי רכשי שמוותר ליה מדיליה אבל בנדון דידן מי נתן לו כח לבטל מכירה שימכור חתנו ובפרט כאשר לא אתני בפי' ואפי' ברמז. ועוד אחרת שגם לשם אין הלכה כרב אלא כשמואל דאמר לא ידענא מה אידון ביה דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואין להאריך כי זה אינו צריך פנים רק כתבתי להוציא מלבן ולבטל דיעותם הנפסדות. וגם מהר"ם מפדוואה כתב דשטר ח"ז שלנו הוו מתנה או מכר ולא ירושה ועוד אף כי יהבינא להו כל טעותיהו דהוה דבר שלא בא לעולם מ"מ הואיל והבן מוחזק ותפס כל מה שהניח אביו המכירה מכירה שהרי כתב הטור ח"מ (סי' ר"ט) אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' ויכול לחזור בו אפילו לאחר שתלד הפרה ואחר שגדלה הפרה כו' עד ואם קדם הלוקח ותפס הפירות אין מוציאין מידו וכן מביא ב"י בשם ספר התרומות שאם תפס הפירות עצמן שהקנה לו ולא משכן עכ"ל. ונדון דידן הוו פירות עצמן דהיינו נכסים שהניח שעה לפני מיתת חמיו ביד הבן וזהו הנפקותא שכתבתי לעיל שיש באם יגידו מאיזה טעם דנו דהיינו מטעם דבר שלא בא לעולם שלפחות אז כשתפס קנה וק"ל. וא"כ ברור וברה כחמה שטעו כולם ביחד באח"ד ראשי תיבות של הדיינים והוגד לי אחר כך שאחד מהם הודה שטעה וזכרו לטוב והאחרון חביב. וגם אין לומר דהוה אונאה וביטול מקח שהרי בשטרות אין אונאה רק בכפלים איכא פלוגתא והרא"ש פוסק מנה במאתים דהוה ביטול מקח. אבל בנדון דידן לא הוה כפלים כי צורך גם כן להיות האומד מה שהיה שוה ר"ל מה היה אדם נותן בחיי המוריש כשקנו שאינו נותן כל כך וק"ל. נאם הצעיר יוסף כהן: לו) שאלה מעשה בשני יוסף בן יצחק שהיו דרים בעיר אחת ושם האחד נקרא אביו איז"ה. והשני נתן גט שלא בפני חבירו וגם לא נכתב בגט שם זקינו רק כתוב יוסף בן יצחק רק ששמות של נשותיהן לא היו שוות. ונשאלתי אם צריכין לגט אחר אם לא: תשובה גרסינן בפרק כל הגט דף כ"ד כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה הא גדולה מצי מגרש כו' עד אלא מאי אית לך למימר בעידי מסירה ורבי אלעזר הכא נמי בעידי מסירה ורבי אלעזר וכתבו התוס' בעידי מסירה ורבי אלעזר אבל לרבי מאיר בעינן מוכח מתוכה של חתימה שנכתב לשם זה האיש ואשה זו ולא מהני עידי מסירה וההיא דהמגרש שנים ששלחו שני גיטין שמותיהן שוים נותן שניהם לזו ושניהם לזו וקאמר ר' ירמיה בגמרא הא דלא כר' אלעזר משמע דכרבי מאיר ניחא. ההיא מיירי כדפי' לעיל שכתבו דורות שניכר מתוך עידי חתימה ואין עידי מסירה מכירים באבותיהם כו' הרי בפי' דלרבי מאיר אינו גט אפי' גם